דרור גרינפלד


דרור גרינפילד ז"ל - 16.8.56- 29.7.03
 
 
קורות חייו

דרור נולד בתל אביב להוריו מורי וחנה. את לימודיו התיכוניים סיים בביה"ס אליאנס. בצד לימודיו בלט דרור כבר מנעוריו כספורטאי מצטיין בתחום התעמלות מכשירים. הוא היה חבר נבחרת העתודה של ישראל ומשם קצרה היתה דרכו לנבחרת ישראל, במסגרתה השתתף ב3 מכביות, ובאליפויות העולם בברית המועצות ובארצות הברית. בצה"ל שירת ביחידות מובחרות בחיל הים ובצנחנים ושרת במילואים כרב סרן ביחידת צנחנים מובחרת .

דרור סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת CAL STATE FULLERTON שבפולרטון קליפורניה (דרומית ללוס אנג'לס).

בשהותו בארה"ב היה דרור ממייסדי התנועה לציונות מגשימה תל"ם בארה"ב. (יחד עם אורי גורדון ז"ל). וכאשר שב לישראל כיהן כמנהל בגפן הוצאה לאור בע"מ.

דרור היה אחד מאותו קומץ אשר ייסד במרץ 1990 את "התנועה למען איכות השלטון בישראל" ושימש כחבר הנהלתה עד ליום מותו.

דרור הותיר אחריו הורים, אח ואחות בת –טל ובן- גיא.
יהי זכרו ברוך!
 
 
קטע קריאה מתוך דבריו של דרור (בחודשים האחרונים לחייו – אביב 2003)

טל וגיא, אני אספר לכם קצת מי זה דרור:

בחודשים האחרונים ניסיתי לדמיין מה אני אומר לכם. זה לא פשוט אבל אני אנסה:

דרור זה בן אדם שאיכפת לו מהרבה דברים שקורים מסביב. אני אתחיל מהדברים הקטנים ביותר:

הלכלוך ברחוב, האסטטיקה של העיר, מערכת טלפונים, הרעשים שאני שומע, ההתייחסות לאנשים בבנק, ההתייחסות לאדם בכלל. שקט שהאדם צריך, מסביב הרעשים שאנשים עושים, החברה הישראלית, כל מיני דברים שאני מאוד רגיש להם, לפעמים מתלונן, אך משתדל לא להתלונן יותר מדי. אבל ללא ספק הם בראשי, במוחי.

הם גם חלק לא קטן מהדברים שעשיתי בחיים שלי, בין אם זה כספורטאי. לא ספק היו דברים בצבא שהייתי מעורב בהם. דברים שהייתי מעורב בהם באזרחות ושהערתי עליהם, וכמובן "התנועה לאיכות השלטון" שבה אני פעיל עד היום. ועוד המון דברים.

תמיד הייתה לי תחושה של אכפתיות, של יכולת להגיד, לעשות ולבצע איזשהו שינוי שייטיב את המצב. לעולם לא הפסקתי להאמין ביכולת הזאת למרות שראיתי רבים נכנעים, מוותרים, מאבדים את האמונה שאפשר לשנות, שכדאי לשנות, שמישהו מקשיב!

מה זה החיים כמכלול? החיים הם אוסף של חוויות מרגע הלידה ועד רגע ההתפוררות, ואותן חוויות בין אם קטנות בין אם גדולות, יוצרות את האופי של האדם, את תחושת הסיפוק, תחושת השייכות, התחושה של איזושהי נשימה שאתה רוצה להגשים בדרך שנקראת "חיים".

היום בגיל (כמעט) 47 אני רואה מכלול שלם של חיים, מכלול של המון הישגים קטנים וגדולים. והכי חשובים מכל ההישגים זו התחושה של שלמות עם המעשים שעשיתי, גם המוצלחים, וגם עם הלא מוצלחים.

אבל במבט לאחור הם משלימים אותי ואת האישיות שלי. גם הרצון לחיות, להגשים את הרצון להמשיך הלאה עם איזושהי מטרה נוספת, עוד ראשית, עוד נקודת ציון בדרך החיים שלי.
 
 
 
 

7.12.02

הדרך החוצה – להקבר בכבוד

קצת אולי מוזר שהיום כאשר אני בגיל 46 ומרגיש בריא אני חושב על הלוויה וקבורה. אך הדבר אינו מוזר כלל בעיני מאחר ובימים האחרונים חוויתי מספר הלוויות וטקסי אזכרה ונוכחתי כמה מעליב וחסר משמעות יכול להיות אותו טקס שנקרא אשכבה.

הדבר הראשון שצורם לי מאוד הוא המקום עצמו שבו מתרחש אותו טקס.
בתי קבורה שממוקמים באיזור מכוער, מלא רעש ולפעמים חסר כל השראה של רוגע, מנוחה או אסטתיקה.

הר המנוחות (כל כך מגוחך השם) זאת תעשיה עלובה של שרבוט גופות כמעט אחת בתוך השניה מתוך ניסיון להגיע למקסימום יעילות ותו לא.
בית הקברות ירקון הוא מגה-פיגוע בצד האנושי של האדם. עדיין לא התקינו מערכת ממוחשבת לזיהוי המיקום, ואולי כבר כן, אך אין שום פרטיות ושום רגישות.
בית הקברות רמת השרון, מקום של יוקרה ואפילו יוזמות פרטיות, מוביל אלין כביש של פסולת זרוקה לכל עבר וממוקם על צומת של שתי דרכים מהירות ונותן את התחושה שאתה נמצא על מסלול ההמראה ולא על מסלול המנוחה.

לאחר שחוויתי את כל אלה תוך זמן קצר של שבוע ימים החלטתי למקם את עצמי, ברגע שזה יקרה, במקום אחר.
אני רוצה מקום קטן, שקט ומלא צמחיה. אני רוצה תחושה של אדמה ולא בטון מכל הכיוונים. אני רוצה להרגיש מנוחה ולא על מסלול המראה.

בית הקברות בבית הלוי, כבר השם נותן תחושה של פיוטיות, יהדות וציונות, הוא מקום שקרוב לליבי מאחר ופה, בעמק קרוב לאדמה, גדלים שני ילדי, טל וגיא. אמנם אינני שייך למקום בצורה רשמית אך תחושותי הם של שייכות לאוירה שהמקום משרה עלי: שקט, שלווה, טבע, טבעיות, עצים וציפורים.

אני רוצה לדעת שאם ירצו לומר מספר מילים עלי כולם יוכלו לשמוע את התפילה ואת הדברים שיאמרו. אינני רוצה שיהיו עצובים מדי כי חיי היו, עד כה, חיי אושר ומלאי אנרגיה חיובית של כיוון, יצירה ואהבה.

כפי שכל חיי עשיתי מאמץ לשמור על אסטתיקה בעשיה שלי, בגוף שלי ובסביבה שבה חייתי, בייתי בירושלים תמיד נשמר מבפנים ומבחוץ גם כאשר מיעטתי לשהות שם, כך גם אני שואף שבמקום האחרון שבו אשהה תשמר אותה תחושה לאותם אנשים שיבואו ל"בקר" אותי.

אני תקווה שאף אחד לא יפגע מרצוני זה להגיע לאותה שלווה ורוגע פנימי שכל חיי שאפתי אליה גם בהגיעי לרגע הפחות מיוחל הזה אך הבלתי נמנע.

היו מאושרים, במיוחד ילדי, טל וגיא, שכל מעייני אהבתי נתונים לכם.

דרור
 
 
 
English | תנאי שימוש באתר | מערכת האתר | הדפס | צור קשר | שאלות נפוצות | כתוב למערכת | | מפת האתר

התנועה למען איכות השלטון בישראל

רח' יפו  208 ת.ד. 4207, ירושלים 91043. טל': 02-5000073 פקס:  02-5000076

E-mail: mqg@mqg.org.il