טרי טרי - חדשות השחיתות

>> הלקח החינוכי, החברתי והמוסרי יופק רק אם ראש הממשלה יישפט ככל האדם. אם יישלח הביתה ללא העמדה לדין, אם יהיו די ראיות לכך, זה יהיה עיוות מכל שלוש הבחינות הללו – אברהם תירוש במאמר "לא מגיע לו פרס", מעריב 23.7.08

>> אך סמלי הוא שערב יום העצמאות מתפוצצת עוד פרשת שחיתות שבה מעורב ראש הממשלה. זה בכלל לא משנה כיצד הפרשה הזאת תסתיים – העובדה היא שאהוד אולמרט ממשיך להחזיק את כל מדינת ישראל כבת ערובה ומסרב לפנות את כיסאו" – גיא רולניק במאמר " זה כבר לא סטארט-אפ", The Marker, 9.5.08

>> "אולמרט הוא רק סימפטום אשר מעיד על כשל מבני עמוק יותר. חובה עלינו לערוך חשבון נפש ולהתחיל ברסטורציה של המבנים הארגוניים, הבלמים והאיזונים במערכות השלטון השונות" – ד"ר ירון זליכה בראיון עם דורית גבאי "זליכה: עצימת העינים אפשרה את השחיתות", מעריב 9.5.08

>> "נתק מגע, אהוד, הרישיון המוסרי שלך לשלוט פקע במוצאי יום העצמאות ה 60" – רינו צרור במאמר "הרישיון פקע", מעריב 9.5.08

>> "ראש הממשלה מרגע זה הוא ברווז צולע וקיטע, שממיט בושה גדולה על המדינה והממשלה, כפי שהנשיא קצה המיט קלון על מוסד הנשיאות" – שלום ירושלמי במאמר "למה שנאמין לו?", מעריב 9""אולמרט מייצג שיטה נפסדת, שאולי תעבור סוף סוף מן הפוליטיקה אחרי שיותר ויותר אנשים מסוגו ייתנו את הדין" – מאמר מערכת "השיטה של אולמרט"
הארץ 11.5.08

>> "בהישארותו של אולמרט ראש ממשלה, למרות החקירות, הדוגמה שהוא משדר לגבי נורמות ציבוריות ראויות – אינה בריאה לכלכלה בכלל ולעולם החברות הציבוריות בפרט" – חגי עמית במאמר "דילמת אולמרט", The Marker, 11.5.08

>> "אי אפשר שלא להבחין בחפיפה שבין התגברות עושרם של ראשי הממשלות ובין התגברות החקירות נגדם. העובדה שהצניעות, שלא לומר הסגפנות, אינן מאפיינות עוד את ההנהגה הישראלית נגזרת מכך שהצניעות והסגפנות נעלמו מעולם הערכים הישראלי. את מקומם תפסו תהליכי בקרה וניהול הדוקים – המבטיחים כי כסף ציבורי לא יוצא לשווא" – מירב ארלוזורוב במאמר "ראשי ממשלות מצפון תל אביב ורחביה", The Marker,12.5.08

>> "השחיתות הציבורית בישראל שברה את השיאים של עצמה" – אושרת קוטלר בתוכניתה "שחיתות בצמרת", ערוץ 10, 12.5.08

>> "צריך להניח לאולמרט לפעול כאילו אין חקירות נגדו, ומצד שני להניח למשטרה לפעול כאילו לא מדובר בראש ממשלה מכהן. אסור לו לקבל החלטות שמיועדות לשמר את כיסאו על חשבון האינטרס של מדינת ישראל. זה כנראה נעשה יותר ויותר קשה" – יעל פז-מלמד במאמר "המיני-בר ובעיית החמאס", מעריב 15.5.08

>> "שר המשפטים פועל כבעל בית מטבחיים לשחיטת זכויות האדם. הוא מניף מאכלת מעל המשטר החוקתי ומעל בית המשפט העליון.
בלהיטותו כי רבה אינו חס לא על זכויות האדם ולא על בני האדם" - ד"ר דן יקיר, האגודה לזכויות האזרח, במאמר "מאכלת מעל המשטר החוקתי",
מעריב 14.5.08

>> "המנעות היועץ [המשפטי לממשלה] מהפעלת סמכותו [להכריז על נבצרות זמנית של ראש הממשלה] פירושה המשך חקירה פלילית והמשך כהונת ראש הממשלה בצל 'חשדות משמעותיים' ", - פרופ' זאב סגל במאמר "דברי הטעם של לבני", הארץ 18.5.08

>> "יש כאן חשש אמיתי שאם זה ראש הממשלה שלנו, אנחנו מדרדרים לנורמות של הגרועות במדינות דרום אמריקה" – פרופ' אוריאל רייכמן בראיון עם ארי שביט "אני לא גאה בכך שתמכתי באולמרט", הארץ 16.5.08

>> "על פי כל המדדים, ביקורת המדינה נהפכה למנוף לשינוי, והמבוקרים חוששים ממנה יותר מאשר בעבר. אולי ברגע זה יש דקדקנות יתר, אבל בעתיד התוצאה תהיה פחות שחיתות"- מאמר מערכת "הקרקס של לינדנשטראוס", הארץ 21.5.08

>> "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ראש ממשלה שעיניו נעצמות באמצע דיון וגם לא ראש ממשלה השרוי במציאות בלתי אפשרית. כשאולמרט קבע את הרף שבו יתפטר מראשות הממשלה, הוא הסיר כל תירוץ לסחבת וכל מגבלה "לטפל" בראש ממשלה" – יואל מרקוס במאמר "לתפוס אותו במלה", הארץ 20.5.08

>> "כאשר אובדת האמינות של האליטה הפוליטית – התפוררות הדמוקרטיה היא רק עניין של זמן ותנאים. מסיבה זו השחיתות על כל סוגיה דומה לרעל המוחדר בשיטתיות לגוף האדם" – פרופ' זאב שטרנהל במאמר "האזרח מבין שהכול עומד למכירה", הארץ23.5.08

>> "מצמרר לחשוב שפוליטיקאים כושלים, שעניינם רק בהישרדות, מרשים לעצמם לשחק בחיי אנשים כמו היו פיונים בשחמט" – תת אלוף (מיל.) אהרן לברן במאמר " המחיר הכבד של נסיגה מהגולן", מעריב 22.5.08

>> " גאידמק איננו המחלה, הוא הסימפטום. בהעידר מפלגות חיות, עשירים כמוהו יכניסו את מערכות השלטון לכיסם"
נחום ברנע "ידיעות אחרונות" 26.5.08

>> " אומרים שאנחנו מתערבים במינויים, אולם בעבר שר שהוגשה נגדו תביעה היה מתפטר בעצמו. הבעיה היא שאצלנו אין דבר כזה "לא ראוי""
נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק בכנס לשכת עורכי הדין 26.5.08

>> "רציתי לתת צ'קים אולמרט ביקש מזומן"
עדותו של מוריס טלנסקי בבית המשפט 27 למאי 2008

>> " זחיחות הדעת של אולמרט וקהות החושים שלו...מטילות ספק לא רק ביושרו אלא גם בחוכמתו ובתבונתו. גורלה של המדינה מופקד בידי אדם לא שקול, המעמיד פנים של מנהיג חכם ונבון, שתי תכונות שהתאדו השבוע"
יואל מרקוס במאמר "שיחכה בחוץ", הארץ 30.5.08

>> "אם זה ייגמר באולמרט, פספסנו. בגדול. אולמרט הוא דוגמית קטנה של תת-תרבות תוססת וחשאית שמשגשגת בטרקלינים הפוליטיים של ישראל בעשורים האחרונים" –
בן כספית במאמר "הטלנסקי של כ-ו-ל-ם", מעריב 29.5.08

>> "אין שחר למנהיג מכונן שאינו מקפיד על יושר אישי ומתרחק מהתנהגות בעיתית. חובותיו לציבור קודמות לזכויותיו כפרט" –
פרופ' יחזקאל דרור במאמר "מנהיג ללא קסמי שווא", מעריב 3.6.08

>> "אהוד אולמרט אמור לצאת הלילה לוושינגטון...זה יהיה מעמד מביך, שיימשך כמה ימים ויגדיל את קלונה של ישראל. הוא איבד את שארית האמון הציבורי הנחוץ להוביל מדיניות גם כאשר המדיניות עצמה מקובלת על רבים בישראל"
– מאמר מערכת "מסע מיותר ומזיק,, הארץ 2.6.08

>> "האם נבצר מראש ממשלה למלא את תפקידו היא שאלה פוליטית מובהקת. היא אינה ענינו של פקיד ממשלתי, חשוב ככל שיהיה, וודאי היא אינה עניינו של מי שתפקידו לנהל את החקירה ולשמור על ראש פתוח בשאלה אם במעשיו של ראש הממשלה יש אכן עבירה"
פרופ' רות גביזון במאמר "משאלה מסוכנת", הארץ 5.6.08

>> "אולמרט קיבל מדינה במצב רע והוא מחזיר אותה במצב רע עוד יותר. איש מיורשיו המיועדים של אולמרט איננו בן- גוריון, אבל אחרי הערת השוליים המבישה שהוסיף אולמרט לתולדות ישראל – צריך לעבור מהר לדף חדש" אמיר אורן במאמר "המורשת העגומה של אולמרט", הארץ 4.6.08

>> "מצב שבו קבוצה של מיליונרים ומיליארדרים יהודים, שאינם אזרחי המדינה, מתערבת באמצעות כספה בהכרעות הפוליטיות בישראל הוא בלתי נסבל, בלתי דמוקרטי ומשחית"
פרופ' שלמה אבינרי במאמר "לא על זה חלמו הוגי הציונות", הארץ 8.6.08

>> "'פוליטיקה אחרת', זו הסיסמה של לבני. ניקוי האורוות, לא עוד מעטפות כסף, לא עוד התנהלות מושחתת. בתחום הזה יש לה יתרון אדיר על כולם" בן כספית במאמר "אפטר שוק", מעריב 6.6.08

>> "ראש הממשלה בדמדומי כהונתו לא צריך להכניס את המדינה לעוד מבצע צבאי. אסור לדחות את הפסקת האש בחסות מצרים"
מאמר מערכת " אין נימוק משכנע בעד פעולה צבאית", הארץ 11.6.08

>> "עשיית שלום ובניית עוצמה מדינית וכלכלית לא יכפרו על מעשי שחיתות, שהורסים את החברה מבפנים"
עמוס גלבוע במאמר "בין אולמרט לירבעם", מעריב 10.6.08

>> "על אולמרט לפנות את כיסאו בלא דיחוי ובלא תירוץ. ההשתהות בהחלטת קדימה על מציאת יורש קבוע לאולמרט אינה צריכה לאפשר לו להישאר בתפקידו עד סיום התהליך. האחריות לביצוע הכורח המוסרי והמעשי מוטלת על אנשי קדימה אך האחראי לדרבן אותם לכך הוא ברק"
מאמר מערכת "חצי צעד בכיוון הנכון", הארץ 13.6.08

>> אין סיכוי ששר המשפטים והשר לביטחון פנים וראש הממשלה והמשנה שלו יחליטו מחר על מבצע ענק לביעור הפשע בסגנון ג'וליאני. הנוגעים בדבר עסוקים בוועדות חקירה של חורצי לשון, בחקירותיהם עצמם, בקרבות פריימריז ובמלחמת שר המשפטים בנשיאת בית המשפט העליון"
נתן זהבי במאמר "יד הנפץ", מעריב 12.6.08

>> רמון חושב שיועץ משפטי לממשלה הוא "דבר יפה", אבל אפשר "לקבל או לא לקבל" את דעתו. זוהי הרוח של ממשלת אולמרט מיום הקמתה. בעוד שריה נחקרים ומועמדים לדין בזה אחר זה, הם מלינים על אוכפי החוק כדי להפוך מנאשמים למאשימים"
מאמר מערכת "יועץ משפטי נוסח רמון", הארץ 15 ביוני 08

>> "כשבכירי השרים מתחרים מי יספיד, מי ישמיץ ומי יגחיך יותר – איש את חברו וכולם יחד את הממשלה ...כנראה שהגיע הזמן לסגור את הבסטה. אם אולמרט בחר ללבות את האש במקום להנמיך את גובה הלהבות, הוא עשה זאת משיקול פוליטי צונן. אם כבר נגזר עליו להיכנס לקטטה עם ברק, הוא מעדיף שהנושא יהיה "לאומי", כמו גורל הרגיעה בעזה, ולא משפטי-שחיתותי" – יוסי ורטר במאמר "לסגור את הבסטה", הארץ 16.6.08

>> "בינתיים הממשלה הנוכחית משותקת ואולמרט עושה מעשה הגובל בחוצפה – משתק את הממשלה עד 17 ביולי, היום שבו תתחיל החקירה הנגדית של משה טלנסקי. מדינה אינה יכולה לתפקד על פי מועדי התיק הפלילי של אולמרט", - יואל מרכוס במאמר "ברק ורוח וגשם אין", הארץ17.6.08

>> "אנחנו לא ערוכים למצבי חירום קיצוניים" – תת אלוף זאב צוק-רם, ראש רשות חירום לאומית, בכנס השלישי של התנועה למען איכות השלטון, 17.6.08

>> "הבדיחה העצובה היא, שהפריימריס החלו כעוד אמצעי במאבק בשחיתות. כמעט כל הצרות שאופפות את הפוליטיקה הישראלית הן פועל היוצא של הפריימריס"
בן-דרור ימיני במאמר "רק לא פריימריס", מעריב 26.6.08

>> "בכל פעם שהאנדרלמוסיה השלטונית אליה נשאבנו מגיעה לשיאי שפל חדשים, ונדמה שאי אפשר יותר להעמיק אל תחתית החבית, אנחנו מפתיעים את עצמנו מחדש"
בן כספית במאמר "אנדרלמוסיה", מעריב 24.6.08

>> "לא רק חמאס במצוקה – מנהיגיו חוששים לחייהם ולאובדן האמון של תושבי עזה. במחלקת המצוקות נמצאת גם ישראל, החייבת להחליף ממשלה שנקלעה למצב שראשה מסובך בפלילים ואינו יכול לעשות שלום ולא מלחמה בלי שיחשדו במניעיו"
יואל מרקוס במאמר "כשהאקדח במערכה הראשונה", הארץ 20.6.08

>> "כאשר פוליטיקאי חוצה את הקווים האדומים, צריך להיות ברור שיש מחיר שיש לשלם אותו" -

ציפי לבני בכנס השלישי של התנועה לאיכות השלטון 18.6.08

>> "אם פתיחת המעברים במסגרת הסכם רגיעה תצא לפועל ללא שחרור גלעד שליט, זה טירוף מערכות" הסכם הרגיעה הוא שגיאה אסטרטגית ממדרגה ראשונה "
שר המשפטים דניאל פרידמן [לפני החלטת בג"ץ בעתירת נועם שליט], מצוטט בידיעה של דורית גבאי, מעריב 23.6.08

>> כשטקטיקת הפסקות אש מחליפה אסטרטגיה מדינית, אין תמה שכאשר נערמים כמה אירועים שיוצרים מתווה של הזדמנות, ישראל בדיוק מתכופפת לקשור את השרוך בנעל. כאילו מעשה שטן, דווקא, כשנראית הזדמנות באופק, אין ראש ממשלה בישראל" -
צבי בראל במאמר "בדיוק כשהתכופפנו לקשור את השרוך", הארץ 22.6.08

>> "זוהי אולי תחילתו של עידן חדש בהתייחסות לשחיתות של אישי ציבור. המערכת הפוליטית בחרה לפעול במגרש הנורמטיווי בלי להמתין להכרעות במגרש המשפטי. מקרה אולמרט הוכיח, כי כאשר המערכת הפוליטית מתפקדת כראוי, היציבות השלטונית לא בהכרח נפגעת גם בעת ניקוי האורוות"
מאמר מערכת "תרומתו של טלנסקי", הארץ 26.6.08

>> "ביום ראשון יביא פרידמן לממשלה הצעה לתיקון קטן משמעותי בחוק יסוד זה [כבוד האדם וחירותו]. בחסות התיקון הזה אפשר יהיה למנוע כניסה [למדינה] מכל אדם או קבוצה שאינם נושאים חן בעיני הממשלה או פקידיה. בג"ץ יהיה מנוע מלהתערב"
מאמר מערכת "יוזמה ברוטלית", הארץ 27.6.08

>> אפשר רק לדמיין מה המחיר שהמחבלים דורשים כעת, כאשר הם מחזיקים כבני ערובה לא רק את שליט אלא גם את תושבי שדרות, אשקלון והיישובים בעוטף עזה. ממשלת אולמרט טיפלה באופן כושל ביותר בסוגיה ביטחונית מן המעלה הראשונה" פרופ' משה ארנס, שר הביטחון לשעבר, במאמר "גרועה יותר מעסקת טננבוים", הארץ 30.6.08

>> "העסקה הזו איננה עומדת לבדה. היא אקט הנעילה של מלחמת לבנון השניה. כולנו הפסדנו במערכה הזו, אבל - אם זה מנחם אתכם – הם הפסידו הרבה יותר"
ג'קי חוגי במאמר "ההפסד של נסראללה", מעריב 30.6.08

>> "שבוע לאחר שהממשלה ניצלה בזכות עסקה שרקחו ראש הממשלה ושר הביטחון, מתברר מחירה: שיתוק פוליטי, חוסר מעש ממשלתי וחוסר אחריות כלכלי. אנו צפויים למהלך הפוך [לצמיחה המהירה בחמש השנים האחרונות]: ירידה בצמיחה ועלייה באבטלה – מחיר כבד לכאוס הפוליטי" – מאמר מערכת "כמה עולה להציל ממשלה", הארץ 1.7.08

>> "בעסקה עם החזיבאללה הגיעה הטיפשות הישראלית על כל אגפיה – טיפשות שלטונית, טיפשות התקשורת, טיפשות העם – לשיא מפחיד. ההנהגה שלנו ריקה לחלוטין מכל הבנה רוחנית אמיתית, חושבת שמותר וצריך להחזיר גופות תמורת רוצחים חיים...אבל כל מי שמכיר את מסורת ישראל באמת, יודע כי סיפור החיים והמוות הוא אחר לגמרי"
מנחם בן במאמר "בין החיים למתים", מעריב 2.7.08

>> "ציפי לבני ידעה ליצור בדרך ההתבטאות שלה פרופיל של מי ששאלת השחיתות השלטונית ממש בנפשה. ברגע האמת זה יכול להיות מכריע, ואולי זה מה שיכריע את הכף כבר בבחירות המקדימות"
רוביק רוזנטל במאמר "ציפי ושאול", מעריב 3.7.08

>> "מדינה שבה שר מאיים בתקיפת אירן (ומקפיץ את מחיר הנפט בעולם), מדינה שבה ראש הממשלה מבטיח, עם צאתו למלחמה, כי "יחזיר את הבנים הביתה" (בשעה שיכול היה לדעת שכמעט אין סיכוי לכך), מדינה שבה שר הביטחון ושרת החוץ מכריזים שעל ראש הממשלה להתפטר (אך לא חולמים לעזוב את ממשלתו)...זו מדינה שבה איש לא לוקח שום דבר ברצינות"

ח"כ רובי ריבלין (ליכוד) במאמר "התלהמות לא עולה כסף", הארץ 3.7.08

>> "גם אם אכן המניע להקמת הועדה [לבדיקת התנהלות הפרקליטות והמשטרה בהאזנות הסתר לחיים רמון] אינו טהור, הקמתה מתחייבת, מכיוון שהעובדה שתמלילי האזנות הסתר לא נמסרו להגנה מהווה פגיעה בזכות להליך משפטי הוגן, שהיא זכות יסוד חוקתית" –
מאמר מערכת "כן, לחקור", הארץ 6.7.08

>> "לא סוד הוא שאנשי התביעה, בגין הכוח העצום הנתון בידיהם, רואים עצמם כל יכולים ועומדים מעל ביקורת. רק לה [הפרקליטות] כנראה הכוח להטיל רבב באחרים תוך סטייה מהגינות בהשלטת החוק הפלילי" – זאב סגל במאמר "הסגנון הוא היועץ", הארץ 7.7.08

>> "האם הגוף הזה, המקדיש שעות לנושא הקמת ועדת בדיקה ...בפרשת האזנות הסתר בחקירה של חיים רמון הוא ממשלה או קריקטורה. מיום ליום נחשפת הממשלה כגוף בעל מנגנון להשמדה עצמית. יוקרתה, סמכותה, אמינותה והפופולריות שלה בשפל המדרגה" –
יואל מרקוס במאמר "קריקטורה של ממשלה", הארץ 8.7.08

>> "מדינת ישראל היא מדינת חוק, ראש הממשלה הוא לא מעל החוק, ואסור לאפשר לו לנצל את מעמדו על מנת להקשות על חוקריו למלא את תפקידם" – פרופ' עמנואל גרוס במאמר "אולמרט מעל החוק", מעריב 1/7/08

>> מאחר והמשטרה איננה יכולה להוציא נגד ראש הממשלה צו עיכוב יציאה מהארץ, הוא חופשי לבייש את אזרחי המדינה כרצונו. במקום לצאת לפאריס היה אולמרט צריך לצאת ממשכן ראש הממשלה הביתה" –
מאמר נערכת "מבייש את המדינה", הארץ 13.7.08

>> איכות השלטון מונחת ביסוד החיים הלאומיים, איכות השלטון היא איכות החיים, היא הדבק המאחד אותנו."

נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק- טכס הענקת אות אביר איכות השלטון, 24 יוני 2008 קיסריה

>> אסור לשבת בצד ולהמתין רק להליכים משפטיים, המערכות הציבוריות צריכות להגיב להתנהגויות של אישי ציבור. אם הציבור מרגיש שנבחריו מושחתים, נשמט הבסיס למשטר דמוקרטי. שלטון שלא נהנה מאמון הציבור, לא מסוגל לקבל החלטות קשות ולבצע אותן –
מני מזוז מצוטט בכתבה של תומר זרחין, הארץ 14.7.08

>> המערכת הפוליטית רשמה אתמול שיאים חדשים של שפל ואבסורד, משולבות היטב במעשי תככים וגועל...התוצאה הכללית היא אנרכיה. בישראל אין ראש ממשלה ואין ממשלה, אין קואליציה ואין אופוזיציה, אין חוק ואין מילה –
שלום ירושלמי במאמר ":כל ממזר מלך", מעריב15/7/08

>> פדיון השבויים הוא מצווה ככל המצוות הקדושות, שיש לקיימה לא בדרכי מלחמה. לפחות כדאי לנסות, כדי שלא ניאלץ שוב להקריב בנים הרבה על מנת להחזיר אלינו עצמות של בנים יקרים – סמי מיכאל במאמר "לאחות את השבר", מעריב 16.7.08

>> אם שואלים באמת היכן הניצחון המוסרי היום והיכן התבוסה המוסרית – בקבלת הפנים לרוצח שפל מאין כמוהו או בנרות הנשמה לזיכרון יקירינו – התשובה ברורה –
נשיא המדינה שמעון פרס בידיעה של אנשיל פפר, הארץ 17.7.08

>> אלי זוהר פרקליטו של אולמרט , התגעגע אתמול לאמריקה
באמריקה היה יכול להתייצב מול המושבעים, להניף את זרועותיו לצדדים ולתבוע בקול גדול "מיסטרייאל!" ביטול משפט. השופט היה מסרב, קרוב לוודאי, אבל דרמה הייתה.
אלא שאנחנו חיים כאן, באולם הקטן של השופטת מוסיה ארד, והנסיון להפוך את החקירה הנגדית של מוריס טלנסקי לדרמה נוסח אמריקה נדון מראש לכשלון.
נחום ברנע, ידיעות אחרונות 18.7.08

>> תמליל החקירה [המתפרסם הבוקר במעריב] מדגים כמה היא רצינית. יש כאן עשן, הרבה מאוד עשן, וסביר להניח שמקורו באש. זה יקרה. שניהם ביחד [טלנסקי ומסר] אמורים לסתום את הגולל על הקריירה הפוליטית של אהוד אולמרט –
בן כספית במאמר "יש עשן, יש אש", מעריב 20.7.08

>> אולמרט לא השיב לחשדות נגדו, ולא שכנע אפילו במקצת כי הוא נרדף על לא עוול בכפו – מאמר מערכת "מה מלמדים התמלילים"" הארץ 22.7.08

>> ישראל נתפסה לא מוכנה ולא ערוכה לתפנית במדיניות האמריקאית כלפי איראן – אלוף בן במאמר "סטירה אמריקאית לישראל", הארץ 22.7.08

>> שאולמרט יעשה לפחות מעשה אחד טוב לפני שהוא הולך. שיזכרו ממנו לפחות דבר אחד טוב שעשה בתפקיד – השופטת בדימוס דליה דורנר מצוטטת בידיעה של אנשיל פפר "דורנר מאשימה:הממשלה מתאכזרת כלפי ניצולי השואה", הארץ 22.7.08

>> פרשת החשבוניות היא קצה קרחון. הסיפור הוא הקלות הבלתי נסבלת של הקשר בין הכסף של יהודי אמריקה לבין מנהיגי ישראל, מדינת ישראל...הסיפור הוא שהכסף הזה משחית – רוביק רוזנטל במאמר "טלנסקי מגיע לביקור",
מעריב 24.7.08

>> זו מלחמה. השלטון נכנס בשלטון החוק. ראש הממשלה ושר המשפטים נגד היועץ המשפטי ופרקליט המדינה. שניים נגד שניים, בתווך כתב אישום. זה העימות שאנו צופים בו עכשיו. רשות ברשות. ראש בראש. אם מישהו יכול לעצור את דהרת הסוסים לעברנו ממש, זה הזמן למעשה – רינו צרור במאמר "השלטון נגד שלטון החוק", מעריב 25.7.08

>> ההחלטה עתה להעביר את התיק [של קצב] לבדיקה מחודשת נראית תמוהה, בלתי מידתית ובלתי סבירה. חלוף הזמן וטיפולה של הפרקליטות בנושא יכולים להצביע על ליקויים חמורים בעבודתה, ליקויים שמטבעם עומדים לזכותו של נאשם – פרופ' זאב סגל במאמר "שבר חמור בפרקליטות",הארץ 25.7.08

>> ישראל היא מדינה בחטיפה כמו מטוס באמצע הלילה, ואין לאולמרט כוונה לשחרר אותה אלא אם כן יתמלאו תביעותיו, ויש לו תביעה אחת עיקרית – להמשיך ולכהן כראש ממשלת ישראל – יוסי שריד במאמר "ולעזאזל המדינה", הארץ 27.7.08

>> בעכבו את חקירותיו ובהתנפלו בה בעת על רשויות החוק, אולמרט מגדיר מחדש את החוצפה הישראלית – מאמר מערכת "מה זה שיא החוצפה", הארץ,28.7.08 .

>> לא ראוי שבג"ץ יעמוד מנגד כאשר יסודות שלטון החוק הופכים לצחוק. כל שעשה שר המשפטים... אסור שירתיע את שופטיו [של בג"ץ} מהשלטת שלטון החוק ברשויות השלטון כולן. כך כאשר סמל השלטון העיקרי, ראש הממשלה, מתעלם מהחוק – פרופ' זאב סגל במאמר "השלטון נגד החוק", הארץ 28.7.08

>> מדובר כאן בתהליכי ריסוק של כמעט כל עמודי הבסיס והתשתית עליהם בנויה החברה הישראלית – השלטון, הצבא, החוק וההשכלה הגבוהה. השאלה היא מה יבוא קודם – ריסוקנו והריסתנו במו ידינו או גלגל הצלה שיושיט לנו אחמדניג'ר בדמות פצצת אטום – קובי ניר במאמר "רסק תשתיות", מעריב 28.7.08

>> מדינה שבה רשות שלטונית נוטלת את החוק לידיה, ברצותה מקיימת צו שיפוטי שניתן נגדה וברצותה מתעלמת ממנו, היא מדינה שנזרעים בה זרעי פורענות ואנרכיה – שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה

>> בעודנו עסוקים עד מעל לראש בטרור הפלשתיני, הזנחנו את הטרור העברייני. גורם ההרתעה – קוראים לזה ביחסים בינינו לבין הפלשתינים- אם הוא לא יחלחל גם ליחסים בין המשטרה לעבריינים, לא יעזרו גם אלפי שוטרים ברחובות. המלחמה במשפחות הפשע הכבדות היא כרגע משימה לאומית וכולם צריכים להתגייס לטובתה – יעל פז-מלמד במאמר "להחזיר את מאזן האימה", מעריב 30.7.08

>> אם יורשע אולמרט, אפשר יהיה לקבוע שנפל דבר בישראל וראש ממשלה הודח בגלל שחיתות. אם יזוכה, אפשר יהיה להגיד שפרקליט מדינה להוט מדי ויועץ משפטי פזיז מדי, קיימו הליך עדות מוקדמת שערורייתי וגירשו, ללא משפט, ראש ממשלה בישראל – בן כספית במאמר "קידה אחרונה", מעריב 31.7.08

>> במידה רבה מלחמת לבנון היא שחרצה את גורלו של אולמרט. מאז הוא לא הצליח להתרומם מהקרשים.השחיתויות רק האיצו את התהליך – יוסי ורטר במאמר "סוף המלחמה" 31.7.08

>> עם סיומה של מלחמת לבנון השנייה קרא עיתון זה לראש הממשלה אהוד אולמרט ללכת הביתה. כעת הוא מתחיל סוף סוף ללכת הביתה. ואולם השנתיים שחלפו הן שנתיים שלא ייסלחו. שנתיים של חידלון מדיני וחוסר תיפקוד ממשלי. שנתיים של משבר ערכי ושל זיהום מוסרי – ארי שביט במאמר "מאוחר מדי", הארץ 31.7.08

>> נפל דבר בישראל. עוד קודם שהוכרע אם יוגש כתב אישום התברר לראש הממשלה כי דינו הציבורי נגזר. הנורמה הקדימה הפעם את המשפט. כדי שכל המקבלים שכר מהציבור לא יופתעו בעתיד ולא ירגישו נרדפים, כדאי שיגזרו על עצמם ניקיון כפיים וצניעות ההולמת את שכרם –
מאמר מערכת "קץ הסובלנות לשחיתות", הארץ 1/8/08

>> המתחרים על כיסאו של אולמרט בקדימה, וכן ראשי הליכוד והעבודה, נדרשים עתה לפשפש היטב במעשיהם ולהחליט אם יש להם מה להודיע לציבור – לפני שהם מבקשים מחדש את אמונו. המדינה הזאת תתערער אם כל יום שני וחמישי יהיה עליה להתוודע להתנהגות מפוקפקת של ראשיה – עוזי בנזימן במאמר "האורוות מתאווררות", הארץ 3.8.08

>> כל מי שיירש את אולמרט, כל ראש ממשלה שבדרך, ינשוב בצונני שחיתות ויישמר לכיסאו שלא ילהט, עכשיו הוא כבר יודע שאם יעלה לנו ביוקר, גם הוא ישלם ביוקר רב – יוסי שריד במאמר "מגעגעים געגוע", הארץ 4.8.08

>> תמונה מבהילה של המצב הנוכחי: תקציב הביטחון, שהיקפו הכולל הוא יותר משביעית מההוצאה הממשלתית, מתנהל בעצם ללא שום בקרה. עשרות שנים, הרבה ראשי ממשלה ושרי ביטחון ואוצר, ואף אחד לא חשב שצריך להיכנס לעובי הקורה ולשנות את המצב – עפר שלח במאמר "להציץ לקופסה השחורה", מעריב 5.8.08

>> אפילו אם ייבחר ראש ממשלה טוב אישית, הוא לא יוכל לתפקד כראוי נוכח המגבלות של ממשלות קואליציוניות במתכונת הנוכחית. המשבר הנוכחי אינו אישי בלבד, אלא הוא גם משבר של שיטת ממשל – פרופ' יחזקאל דרור במאמר "הפתרון למשבר: משטר נשיאותי", מעריב 6.8.08

>> הכוח נוטה להשחית. ההשחתה אינה חייבת להיות כספית. שילוב של כוחנות וצדקנות יכול להיות מסוכן לא פחות מכל שחיתות כספית. רצוי שהציבור יידע כי לא רק שאין שום פוליטיקאי שעומד מעל לחוק, אלא גם שאיש מאוכפי החוק אינו עומד מעליו. למרבה הצער, אין זה המצב – אלכסנדר יעקובסון במאמר "מישהו עומד מעל החוק", הארץ 6.8.08

>> מה שחמור באמת בפרשת נעלין זו העובדה שהיא מוכיחה, כי בצה"ל קיימת תרבות חמורה ביותר של טיוח. כל עוד צה"ל הוא גוף שחוקר את עצמו, יהיו בו עוד ועוד טיוחים –
עמיר רפפורט במאמר "הטיוח הגדול,, מעריב 7.8.08

>> את הרע מקרבך לא תבער בעסקת טיעון. את הרע לא מבערים בעסקות פוליטיות- אני אתפטר ואנחנו נמשיך הלאה.
המאבק בשחיתות הציבורית דורש, זועק, למשפט ציבורי- ארוך, מתיש וקשה.
משפט שבו יתבררו כל פרטי הפרטים של פרשיות אולמרט
גיא רולניק דה-מרקר 7.8.08

>> המחדל של המערכת הדמוקרטית בבחירות הקודמות היה בעל השלכות מרחיקות לכת. הוא המיט על ישראל מלחמה הרת אסון והציב בראשותה את המושחתת והכושלת בממשלותיה. אך הלקח לא נלמד. איש מהמועמדים [לפריימריס של קדימה] לא הציג מצע של ממש. הציבור גם לא קיבל עד כה דיווח אמיתי ומלא על פרשות חייהם של המועמדים – ארי שביט במאמר "פריימריס מבישים", הארץ, 8.8.08

>> אכיפת החוק בישראל מתמוטטת. אנחנו גולשים לאזור הדמדומים. יש צורך דחוף בהתנהלות חירום של ממש – רינו צרור במדור "דין וחשבון", מעריב 8 אנחנו עדיין מצויים בגלות. כביכול בגופנו עלינו לארץ, אך בנפשנו, במנטליות שלנו, נשארנו עם של פליטים. אנו סוגדים למי "שעשה את זה" בחו"ל, בזים לעבודה יצרנית, למלאכה, למיומנויות מעשיות, ומעלים על נס אנשי כספים, עורכי דין, וכל סוג של ידע שאפשר לארוז במזוודה ולהסתלק עמו מכאן..."
סטף ורטהיימר "הארץ" ט באב 10.8.08

>> היועץ המשפטי לממשלה היה מזמן למשרתם של ארבעה אדונים. הממשלה שלה הוא אמור להיות יועץ מנחה בשבילי המשפט, שדברו מחייב אותה . שלטון החוק שבשמו הוא ממלא את תפקידו כראש התביעה המשליט את החוק. בתי המשפט, ובראשם בג"ץ, שלפניהם הוא מייצג את האינטרס הציבורי. והציבור כולו שהוא אמור לשמש לו כפה."

זאב סגל "הארץ" "משרתם של ארבעה אדונים" 11.8.08

>> " שעת היושר של הפוליטקאים היא שעת הכושר של המשטרה. המיצוי המקצועי של חקירות אולמרט תרם לתזוזה בדימוי המשטרה, לאורך עקומה שבקצה אחד שלה "משרתת המשטר" ובאחר " אוכפת חוק חסרת פניות".

אמיר אורן, "הארץ" 13.8.08

>> "אם לא נשנה באופן קיצוני, באמצעות שידוד מערכות מוסרי, רעיוני ומנטלי, את הסלחנות כלפי התשתיות שהצמיחו את האולמרטיזם, אנו עלולים בבחירות הקרובות להמליך אולמרט אחר. אולי כזה הנגוע פחות בשחיתות אישית, אבל מי שצמח בערוגות הנורמות המעוותות שאיפשרו ניצחון אלקטורלי למפלגה שאלה הן הפנים המוסריות של צמרתה."

ישראל הראל "הארץ" 14.8.08

>> על התופעה שרון, שאחרי שכיסה את הארץ בהתנחלויות קרא לפתע "לגנוז את חלום א"י השלמה", עוד ייכתבו ספרים. המקריות הטראגית שבה אולמרט הגיע לראשות הממשלה והצורה שבה הוא מסיים את הקריירה שלו גם הן נושאים לספרים, בעיקר בנושאי חוק ומשפט.
יואל מרכוס "הארץ, 15.8.08

>> אסד ניצל היטב את הטרמפ שהציע לו נשיא צרפת. ארדואן הפך את טורקיה לציר מרכזי. אחמדניז'ר הפך את אירן למעצמה איזורית בטרם פיתח פצצה גרעינית אחת. ואילו ישראל - ללא חזון וללא יוזמה נותר למנהיגיה רק להביט סביבם ולהשתומם איך הכל משתנה בלי ששאלו את דעתם - צבי בראל במאמר "סדר מזרח תיכוני חדש", הארץ17.8.08

שחיקת האמון הציבורי בפרקליטות, אינה נובעת רק מטעויות שנעשו במקרים שונים ומחוסר נכונות לבדיקה חיצונית שלהן. היא נובעת גם משימוש בלתי ראוי בכוח השררה,שמשמעו, בין השאר, דחיות בלתי ראויות בתיקים גדולים כקטנים – פרופ' זאב סגל במאמר "טלנסקי פה, טלנסקי שם", הארץ 18/8/08

>> החיים זה לא סרט, ורגעי המשבר וההחלטה של ראש ממשלה לא מתמצים בשניות שבהן ההכרעה היא בשחור ובלבן. ראשות ממשלה היא חזון, יכולת להניע אנשים במעגלים קטנים ובקנה מידה של מדינה שלמה, שימוש מושכל במערכות המורכבות העומדות לרשותך – עפר שלח במאמר "שלוש לפנות בוקר. הטלפון מצלצל", מעריב 19.8.08

>> מעקב מתמיד ואובדן שליטה על המידע האישי שבידי המדינה – אלה הם סימני ההיכר המובהקים של מדינת משטרה. מידע הוא כוח, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. בדמוקרטיה הכוח חייב להיות מוגבל ומבוזר,וכך גם המידע שמרכזת המדינה אודות אזרחיה – עו"ד אבנר פינצ'וק במאמר "מאגרי המידע הרגישים הם פתח לשחיתות", The Marker 20.8.08

>> האנשים שרצים עכשיו לראשות הממשלה משדרים כאילו הם בטוחים שיוכלו לנהל את המדינה לבד, אבל ישראל איננה מדינה כזו. אפשר שהמועמדים השונים יציגו את רשימת הבכירים שלהם. הציבור יידע שמתוכם יבואו האנשים שישאו בנטל יחד עם ראש הממשלה – יעל פז-מלמד במאמר "לאן נעלמה הכוורת?", מעריב 21.8.08

>> היוזמה להקמת ממשלת חירום לאומית היא לא הפתרון לבעיותינו. ממשלה בלא אופוזיציה היא ממשלה שלא תנקוט שום יוזמה, בתירוץ שאנו על סף אסון לאומי. רעיון ממשלת חירום לאומי הוא קשקוש – אך יותר מכל הוא חץ לליבה של הדמוקרטיה –
יואל מרקוס במאמר "קשקוש ממשלת החירום", הארץ 22.8.08

>> המיקוח הלחוץ על תקציב 2009 רווי בפוליטיקה, חפוז ולא רציני. ממשלת ישראל חייבת לקיים דיון יסודי על יעדי מדיניותה לשנים הבאות, לקבוע סדר עדיפויות חדש, מודל חדש של היחסים בין הסקטור הציבורי לעסקי. דיון כזה לא יתקיים לפני שתקום ממשלה חדשה – פרופ' רפי מלניק בראיון עם סבר פלוצקר "רוני, סטנלי והטעויות", ידיעות אחרונות 22.8.08

>> הבעיה איננה מצטמצמת לתחום השחור של הפליליות. קושי גדול לא פחות נמצא בתחום האפור של חריגות מאתיקה ומנורמות ציבוריות. מובן מאליו שלמנהיג אסור להיכנס לתחום השחור. מסתבר שעד כה לא היה מובן מספיק שגם האפור הוא מחוץ לתחום מבחינתו - מאמר מערכת "להבהיר את האפור", הארץ 24/08/08

>> הציבור מצפה מפוליטיקאים, במיוחד בכירים, לשמש דוגמא ומופת. כבר מזמן ברור שלא כולם בבחינת העילית שבחבורה, אך לפחות על נורמות של טוהר מידות ויושר אסור לוותר. טוב יעשה מבקר המדינה אם ידאג לחשוף את רשימת הלקוחות שפריאל כבר אספה אליה לקראת ההתמודדות של ברק על ראשות הממשלה....איך חשב הזוג ברק-פריאל שהדבר יעבור את סף הביקורת הציבורית? הרי זו התבוססות בלב הביצה של השחיתות הפוליטית, של הקשר בין הון לשלטון.
הון ושלטון/ אורה קורן, דה-מארקר 25 באוגוסט

>> מפקד קדימה בור לשחיתות

.." מפקד סיטוני חפוז הנערך ברגע האחרון לפני פתיחת הקלפיות בקדימה הוא בור לשחיתות שמנה. זהו סף החקירה הבאה של מבקר המדינה אחריו יגיעו גם השוטרים..,"

דן מרגלית "ישראל היום" 27.8.

>> התערבות כה בוטה, כמו זו שמיוחסת לעוזרי אולמרט בעבודת מרכז ההשקעות, היא קעקוע הסדר הציבורי שחוק עידוד ההשקעות נועד ליצור – אורה קורן במאמר "טביעות האצבעות של אולמרט", The Marker, 28.8.08

>> על המשטרה להלחם כלפי חוץ ביעדים הקשים שלה, ולא בתוכה. העבריינים לא ימתינו באצילות לשוטרים המתקוטטים ביניהם – מאמר מערכת " השוטר הטוב", הארץ 29.8.08

>> הציבור מאבד את אמונו בנבחריו, משום שהוא מבחין שהם קליפה ללא תוכן ושהענותם להנחיות היחצ"נים נמשכת גם לאחר בחירות. לפחות חלק מהבוחרים מייחלים למנהיג של ממש, לאיש שיש לו אמת פנימית, יושרה ויכולת לשחות נגד הזרם – עוזי בנזימן במאמר "הוי, איך שהיא מתופפת", הארץ31.8.08

>> דיכטר, כהן ובר לב יוצאים מפסידים, אבל כל זה כאין וכאפס לעומת ההפסד של המשטרה ובעיקר של הציבור – רפי מן במאמר "כולם מפסידים", מעריב 1.9.08

>> אם הכנסת ה-17 תתפזר ללא אישור הקוד האתי החדש, היא תבזה את עצמה. כל אפשרות אחרת לא תוכל להתפרש אלא כאמירה של חברי הכנסת:"בעצם אנחנו בעד האנרכיה הקיימת בתחום האתיקה. הדימוי שלנו אולי בשפל, אבל נורא כיף להשתולל ולא להיענש" –
שחר אילן במאמר "מי צריך אתיקה?", הארץ 1.9.08

>> "איך ומתי נהרגה המחאה הגדולה וההמונית? מי אשם במותה? האם נהרגה בשוגג? האם נפחה את נשמתה ברגע קצר או בתהליך גסיסה ארוך ואיטי?"

מוריה שלומות "מחאה: דוט קום" "ישראל היום" 2.9.08

>> הסמל של השנה החולפת והמלה הנרדפת לשחיתות – המעטפה – מככבת במישרין ובעקיפין בגיליון 100 המשפיעים שלנו השנה. כל הפרויקט צבוע בצבעי המלחמה בשחיתות. המשולש אולמרט-פרידמן-רמון ייחקק בזיכרון הציבורי כאחד מהשפלים בתולדות הציבוריות הישראלית – מייקי דגן ב"נימוקי הבוחרים – הגבול שנחצה", דה מרקר 3.9.08

>> פסיקת בג"ץ מהשבוע שעבר, המאשרת פסילת פרסומת פוליטית, היא פגיעה קשה בחופש הביטוי. הסמכות לפסול ביטוי השנוי במחלוקת היא סמכות בלתי ראויה. השימוש לרעה בכוח הרב שבית המשפט הפקיד בידי שקלאר [מנכ"ל רשות השידור] כבר נראה בבירור – מאמר מערכת "בג"ץ נגד חופש הדיבור", הארץ 4.9.08

>> קרב האגו הזה רשום בכל הספרים. מערכות ניהול ושלטון בכל מקום מפסידות שוב ושוב אנשים טובים מפני שהמערכת דואגת לחשוב מכל מבחינתה: להיררכיה, לסולם הפיקוד, למשמעת מעל הכל. הציבור ימשיך לחיות עם התוצאות בשטח, ועם משטרה לא ממש קטנה ובוודאי לא חכמה –
רוביק רוזנטל במאמר "הלהקה של דיכטר", מעריב 4.9.08

>> התרבות השלטונית בישראל היא תרבות של אילתור, כוחנות, כיפופי ידיים וחוסר אימון. גם אם בסופו של דבר ההחלטה המתקבלת היא נכונה, הרי שדרך קבלת ההחלטה מביאה למיאוס של השלטון
– פרופ' טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, בראיון עם מירב ארלוזורוב,The Marker 5.9.08

>> השינוי שתצביע עליו הממשלה הבוקר נועד למעשה למנוע ביקורת שיפוטית של בג"ץ על חוקים שמחוקקת הכנסת. הכנסת תקבל כוח בלתי מוגבל לפגוע בזכויות האדם והאזרח מטעמים שישתנו על פי גחמות חבריה – מאמר מערכת "מחטף בראשון בבוקר" – הארץ 7.9.08

>> החלטת הממשלה על הגבלת סמכויות בג"ץ היא שערוריה. ההצעה לא עמדה לבדיקה של ועדה ציבורית;היא מפרה ללא בושה הסכם קואליציוני, היא מתקבלת ע"י ממשלה גוססת, והיא גם מצפצפת על הכנסת שמסיימת לנסח חוקה. פרופ' יצחק זמיר במאמר"ממשלה גוססת" "ישראל היום" 8.9.08

>> קרן האור בתוך אפלת פרשות אולמרט והלקח שראוי שנלמד כולנו, הוא שעדיין מצוי בנו הכוח המוסרי להביע את עלבוננו גם משועי הארץ פרופ' עמנואל גרוס במאמר "הלקח של כולנו", מעריב 8.9.08

>> " במקרה הישראלי (הפשע ברחובות) יש לשנות סדרי עדיפויות ברמה הלאומית, להקצות משאבים גדולים יותר למשטרה, לשפר את החוליות החלשות, להעלות את המשכורת הבסיסית לשוטר וכמובן את ההון האנושי....
...ממרחק הזמן ניתן להשיג את אפקט ההרתעה מעבר למעגלים העבריינים הספציפיים, כך אנשים ירגישו בטוחים ברחוב ומטרתנו תושג."ניצב בדימוס דוד צור במאמר הפתרון אפס סובלנות" "ישראל היום 9.9.08

>> הייתי מכריז על היום שבו מחליטה המשטרה שיש להעמיד ראש ממשלה בישראל לדין על עבירות פליליות כיום אבל לאומי, לא כיום חג. איך הגענו לכך שכל ארבעה ראשי הממשלה האחרונים שלנו ושניים מנשיאינו נחשדו ונחקרו? מהי התרומה שלנו כציבור לכך? איך קהו חושינו עד שהכתרנו אנשים כאלו עלינו? מה זה אומר על הנורמות המוסריות והציבוריות שהשתרשו? –
אברהם תירוש במאמר "אוי לדור שכך נתקע", מעריב 10/9/088

>> אם נשיא המדינה יחון אותו [אריה דרעי] מקלונו, הוא יעביר את הקלון אליו כנשיא. על שמעון פרס להביא בחשבון, כי משכן הנשיא כבר ספג קלון די והותר – מאמר מערכת "ומה על קלונה של ירושלים?", הארץ 11.9.08

>> פנייה אל הנשיא תעורר שאלה משפטית חדשה, האם המושג "קלון" הוא בבחינת "עונש", שניתן להפחיתו - פרופ' סוזי נבות במאמר" העונש והקלון", מעריב 11.9.08

>> ביום רביעי הבא יסתיים עידן האיוולת של אולמרט. באיחור נפשע של שנתיים, תבחר מפלגת השלטון במנהיג בלתי ראוי או במנהיגה בלתי מושלמת שיחליפו את ראש הממשלה החלול. מיד אחר כך מוכרחה לקום בישראל ממשלת חירום בוגרת ואיכותית . מיד אחר כך מוכרחה ישראל לחזור לעצמה ולהתמודד עם עתידה באומץ ובשיקול דעת. בטרם סערה –
ארי שביט במאמר "אל מול הסערה", הארץ 12.9.08

>> כל אחד מהם [המועמדים בקדימה] מבטיח שיש באמתחתו תוכנית מדינית, אבל איש מהם אינו מוכן לפרוש אותה לפני הציבור. מוטב לאותם מועמדים רפי החלטה שיזכרו כי רק ראש הממשלה מוחלף, אבל לא התוכניות וההסכמות המדיניות שעל פיהן הוקמה הממשלה ולהן היא התחייבה – מאמר מערכת "מי יעז להתקדם,, הארץ 14.9.08

>> ברגע שאולמרט מתפטר הופכת הממשלה כולה לממשלת מעבר, והוא כולא את עצמו בלשכה עד להקמת ממשלה חדשה או עד אחרי הבחירות. אולמרט הוא ראש ממשלה ללא מנדט. ברגע זה אין לו ערך ומעמד בעולם ובארץ ולכן הוא אינו יכול לנהל או לקדם שום מהלך רציני. זה לא פשוט לאבד את הכל, אבל זו לא סיבה להיאחז בקרנות המזבח. המדינה רוצה להמשיך הלאה – שלום ירושלמי במאמר "אולמרט הולך, אבל נשאר", מעריב 15.9.08

>> על הממשלה והמטכ"ל לדון בסוף המבצע בטרם יסתבך ללא תכלית. כדי להשיג תוצאה מיטבית, הפסקת אש ממושכת ועמידה, ללא רקטות ברצועה ובדרך אליה, נדרשת בקרה צלולה על התקדמות המבצע ובחינה רצינית של ההצעות הדיפלומטיות שמונחות על השולחן – מאמר מערכת, הארץ 7.1.09

>> אני ממליץ על עשרה שיקולים לבוחרים ולבוחרות שאינם בעלי דעה קדומה: עברם של המועמדים, מבחן התוצאות, השקפת עולמם, ניסיון מול וותק, יצירתיות, אינטליגנציה ויכולת חשיבה, השכלה פורמלית, אורח החיים האישי, החברים של המועמדים, הצגה מלאה של התיק הרפואי ופרטים על הונם והכנסותיהם – מי שרוצים להיבחר אינם זכאים לשמור על צנעת הפרט - פרופ' יחזקאל דרור במאמר "איך תדעו במי לבחור", מעריב 16.9.08

>> לבני ומופז, בהנחה שמי מהם ינצח, צריכים ממחר להרהר בדבר אחד: במה שהם לא יודעים. הם צריכים – בעודם מנחילים מחדש נורמות של שלטון הגון וממשלה אחראית
להכיר בכך שהנהגה אינה סדרה של שליפות – עפר שלח במאמר "היום שאחרי מחר", מעריב 15.9.08

>> * שתי סכנות מידיות אורבות לראשי ממשלה חדשים. האחת היא נטייתם לעסוק בשטויות. הסכנה השנייה היא הסתבכות במשבר ביטחוני מיותר. מי שיבוא אחרי אולמרט יהיה צריך להיזהר ממלכודות פתאים כאלה ולהבין שמצבו גרוע מקודמיו. ראשית, אין לו מנדט מהעם. שנית, אין לו זמן – אלוף בן במאמר "אין מה לקנא במנצח", הארץ 18.9.08

>> כמו כל בני האדם, הפוליטיקאים מודרכים בין היתר על ידי שיקולים הדומים לשיקולי רווח והפסד. אם יש אפשרות לממש רווח חומרי ממשרה פוליטית, מדוע לא לממש? מתי יחליט פוליטיקאי להתנהג אחרת? אם אוסף החוקים והכללים ינוסח בצורה בהירה ופשוטה, מעין "קודקס מנהיגים", שבו עונשים כבדים למורשעים, בטוחני שכל פוליטיקאי יעשה את החשבון הנכון.עכשיו יש שעת כושר לביצוע מהלך כזה, ייתכן אפילו שהדבר יהיה אג'נדה לשנת בחירות – פרופ' ערן ישיב, הארץ 18/9/08

>> הדרך שבה לבני תנסה להקים ממשלה תהיה מבחנה הראשון במנהיגות. ניקיון אין פירושו רק להימנע מלקבל מעטפות כסף. ניקיון פוליטי דורש גם לשקול שיקולים ממלכתיים ולא תועלתניים – מאמר המערכת, הארץ 19.9.08

>> יותר ויותר דומה המערכת הפוליטית הישראלית לבנקי ההשקעות האמריקאים: כמוהם היא אינה מגלה אחריות לממלכה, כמוהם היא מונעת על ידי תחרות אישית ושאפתנית שאינן יודעות שובעה, כמוהם היא מדברת גבוהה גבוהה על טובת הכלל בעוד שהתנהגותה בפועל מועדת לפגוע בו באורח הרסני, כמו אצלם, הצופן הפנימי המתווה את פעילותה מסכן את עצם קיומה –
עוזי בנזימן במאמר "בנק ההשקעות של הפוליטיקה", הארץ 21.9.08

>> ביטוי חד לכרסום מסוכן זה [בתרבות שלטון ראויה] ניתן בימים אלו במבול הדיבורים, הפרסומים והפטפוטים על העדר לגיטימציה לציפי לבני כראש ממשלת ישראל. אם ציפי לבני תצליח להרכיב ממשלה ולזכות באמון הכנסת, היא תיהנה מלגיטימציה מלאה ותהיה לה מלוא הסמכות המוסרית להחליט מחר על הפצצה באיראן או על כיבוש עזה, כמו גם על חתימת הסכם מדף עם הפלשתינאים, הכרוך בנסיגה רחבה ביהודה ובשומרון – ד"ר יהודה בן-מאיר במאמר "בחירה לגיטימית, ועוד איך", הארץ 22.9.08

>> מאז הסתיימו הפריימריס בקדימה נדמה, כי אין כמעט תרגיל שלא נוסה, בין אם בפועל או רק כבלון ניסוי. המשחק של תן וקח פוליטי שאין לו דבר עם אידיאולוגיה, וההשלמה עם התרבות הפוליטית המרתיעה הזאת כאילו אי אפשר אחרת – מרחיקים את הציבור מנטילת חלק בתהליך הדמוקרטי –
מאמר מערכת, הארץ 23.9.08

>> אתמול פורסם, שישראל ירדה בשלוש מדרגות נוספות בסולם השחיתות הבינלאומי. האם זה אותו סולם, שראשו מגיע השמימה וישראל חולם עליו? – יוסי שריד במאמר "קח אתך את הארנק", הארץ 24.9.08

>> ראש השנה הקרוב הוא הזדמנות מצוינת להסתכל פנימה, בקצב של התקצרות הימים, כל יום עוד קצת פנימה , אך פנימה בשונה מן המצופה.
"פנימה" אינו רק רק להסתכל בתוך עצמנו, כי אם להתבונן סביבנו, על חברינו, על משפחותינו, על עמיתינו לעבודה. על "אני איתם" ועל " אני בשבילם".
הרב אורי איילון" שנה חדשה"
ידיעות אחרונות 25.9.08 ערה"ש תשס"ט

>> השחיתות השלטונית היא האיום האסטרטגי על המדינה. רק בשנים האחרונות איתרנו שהשחיתות השלטונית נוגעת בכל מקום. ההפרטה יצרה מצע נוח לשחיתות שלטונית. כמעט אין גוף ממשלתי או ציבורי שאי אפשר לקנות אותו. המצב הזה מסוכן ביותר למדינת ישראל –
רב ניצב דודי כהן בראיון עם ארי שביט, מוסף הארץ 26.9.08

>> הציבור בישראל מנחש אולי שהוא עומד לקבל את "ממשלת המכנה המשותף הנמוך ביותר", כזאת שתמשיך את מדיניות הכאילו שהניח אחריו אולמרט. אבל הוא מייחל להנהגה שלא תסתפק בתעודת יושר מן המשטרה, אלא תנהיג – צבי בראל במאמר "תנו לה להנהיג", הארץ 28.9.08

>> זו הייתה שנת הציבור. שנה שבה נלחמנו יותר מכל דבר על המושג הראשון, הבסיסי, ניקיון כפיים. עימות בינינו לבינינו, מאבק אזרחי רובו של הציבור נגד הנהגתו

רינו צרור במאמר "זאת היתה שנה טובה", מעריב 29.9.08

>> לטובה תיזכר השנה בנקודות האור נגד צמרת הממסד. נחישות רבה הוכיחו רשויות אכיפת החוק בעמידה במאבק מתמיד בשחיתות השלטונית. נוצרה הבטחה שלטונית למאבק בשחיתות השלטונית, שמפכ"ל המשטרה רואה בה בצדק "איום אסטרטגי" –
פרופ' זאב סגל, במאמר "השנה שבה התגוננה הדמוקרטיה", הארץ 29.9.08

>> מי שמביט על הנהגת המדינה ומשוכנע ששם ממוקמת ליבת השחיתות איננו יודע מה הוא סח. בעוד ששרי הממשלה וחברי הכנסת נמצאים כל העת תחת פיקוח מתמיד של עיתונות חוקרת, של מבקרים חטטנים ושל יועצים משפטיים מפריעים, רבות מהרשויות המקומיות הפכו לחממה כמעט מוגנת של שחיתות –
קלמן ליבסקינד במאמר "לא שמים קצוץ", מעריב 29.9.08

>> לבני מאותתת, לפי שעה, שלא תבקש מפרידמן להחזיר את תיקו וכי גם רמון חבר רצוי בממשלתה. זהו איתות מבשר רעות מצד מי שבהתמודדות על ראשות מפלגתה נופפה בטוהר מידות ובניקיון הפוליטיקה –
מאמר מערכת "ממשלה עכשיו", הארץ 2.10.08

>> מכתב לציפי לבני - יורם קניוק

את זקוקה ללוכד נחשים יותר מאשר ליועצים איסטרטגים. ובאמת, הבטיחי לעם הזה עתיד...

..תני לעם הזה הזה לבכות בקול רם. לצחוק מהומור של שמחה ולא רק משמחה לאיד.. ידיעות אחרונות, 5.10.08

>> "אולמרט גילה ש"הקלקול במערכת השלטונית, בקני המידה,בכל אורחות החיים" נובע "מזה שאנחנו מדינה ללא גבולות" באמת? רק "מפני שאין לנו גבול במזרח" טלנסקי הביא לו מעטפות" כמה עצוב, וכמה מצחיק."

אליקים העצני "אולמרט" "ידיעות אחרונות 6.10.08

>> בתקופה כזו של אי ודאות ומשבר פיננסי המאיים להיפך למיתון, מוטל על הממשלה להכין תוכניות חירום. אך כדי לבצע תוכניות כאלו מוכרחה לקום כמה שיותר מהר ממשלה חדשה, ממשלה לשנתיים, עד הבחירות הבאות ב 2010 –
מאמר מערכת "לשים בצד את 'ההישגים' ", הארץ 8.10.08

>> יהיה מרענן מאוד לראות את המדינה הזו מתנהלת עם קצת פחות ציניות, באופן קצת יותר עניני. לבני מביאה את כל זה איתה. אבל עם זאת היא צריכה להביא גם אנשים שיודעים לעשות את העבודה השחורה. לנווט את הספינה הפוליטית במים הסוערים והעכורים שמקדמים כאן את פניו של כל ראש ממשלה נבחר. חשבנו איראן? דיברנו חיזבאללה? אמרנו חמאס? המציאות המטורפת מביאה עלינו את הקטסטרופה הכלכלית, שכבר מזמן חרגה מהגדרת "משבר" והפכה לאסון של ממש –
בן כספית במאמר "והזמן רץ",מעריב, 3.10.08.

>> "במקומותינו בושה כבר אינה משחקת בשום שיקול. לא אצל האב בפני הבן, ולא אצל המנהיג הניצב אל מול עמו, ובטח שלא במוסדות המדינה כאשר האזרח בא לתבוע מהם את זכויותיו בחוק. זו האימה האמיתית שמעוררות גופות האופנים הקרועות והתלושות שפזורות בעיר הזאת בכל רחוב וסימטה.."
אורין מוריס- מכת מדינה: גנבי האופניים והמנהיגות בישראל. "ישראל היום" 12.10.08

>> ציפי לבני מאבדת אמינות לחלוטין, כאשר מצד אחד היא נאבקת להשאיר בממשלתה את דניאל פרידמן ומצד שני היא מבטיחה שתדאג שהוא יממש את מדיניותה ולא את מדיניותו. לבני מוליכה שולל את המפלגות שאיתן היא רוצה להקים ממשלה על בסיס ההבטחה הזאת או שהיא מוליכה שולל את עצמה, ואין לדעת מה גרוע ומדאיג יותר –
מאמר מערכת "ממשלה בלי פרידמן", הארץ 13.10.08

>> ראוי לומר משהו על הרעיון המקורי אך העקום והפסול של ממשלה דו-ראשית, שהוליד מוחו הקודח של מנהיג העבודה. אסור שמפלצת דו-ראשית כזו תיוולד. שלטון של שני ראשי ממשלה, אפילו של אחד וחצי, הוא מתכון בטוח לצרות ולאי יציבות –
אברהם תירוש במאמר "מי הבוס", מעריב 15.10.08

>> המגעים, שמנהלת לבני עם כל המועמדים להצטרפות לקואליציה, מצטיירים כניסיון להדוף סדרה משולחת רסן וגרגרנית של תביעות. נראה שתאבי השררה המגזריים עושים כל שביכולתם כדי לסנדל אותה. לבני יכולה, אמנם,להתגמש עד בלי די, אלא שבכך היא תחמיץ את מטרתה, להקים ממשלה מתפקדת, שתפעל ביושר –
מאמר מערכת "המדינה לפני המגזר", הארץ 17.10.08

>> זו אולי השחיתות המסוכנת מכולן: ממשלות הכלום. מבזבזים את זמננו ומשאבינו היקרים. דבר טוב לא ייצא מכל אלה, זולת סידורי העבודה והשררה של האישים הללו לעוד שנתיים. לבני וברק יפעלו בממשלה במרץ ובנחישות שאין גדולים מהם. הם יעשו הכול, אבל הכול, כדי שחלילה לא יוצמד שמץ של הישג לשמו של השני –
גדעון לוי במאמר "ממשלת כלום", הארץ 19.10.08

>> המערכת הפוליטית בעולם תתחלק כנראה לשתיים: זאת שתאחז בהון הגדול בשתי ידיה ולא תוותר על השליטה בו, וזו שתרצה להשיב אותו לחיקו של השוק החופשי. ובינתיים, אצלנו, ישחקו להם ברק, לבני והנגבי במשחקי כוח זעירים, כאילו הם תינוקות המשתעשעים במגרש החול הקטן – חיים אסא במאמר "פניו של האל החדש", מעריב19.10.08

>> בהסכם בין קדימה לעבודה לוכדת את העין ההוראה, שלפיה לא תשתמש ראש הממשלה בסמכותה החוקית להפסיק כהונתם של שרי העבודה בלא הסכמת יו"ר העבודה, זאת בצמוד להוראה בהסכם, שלפיה תפעיל את סמכותה להעברתם מתפקידם לבקשת היו"ר. הוראות אלו הן בלתי חוקיות בעליל -
פרופ' זאב סגל במאמר "חוכמות של הרגע האחרון", הארץ 20.10.08

>> מאין שואבים אהוד ברק ואלי ישי את חוסר האחריות שלהם?העולם כולו מסתחרר בהוריקן הפיננסי, אך אצל ברק וישי העסקים כרגיל: מה שמעניין אותם במשא ומתן הקואליציוני הוא מעמדם האישי ואיך יפיקו עוד כמה טיפות מהלימון הסחוט – תקציב המדינה. הם מנסים להוציא מציפי לבני עוד כמה "הישגים" – ולעזאזל עם טובת המשק ויציבותו –
נחמיה שטרסלר במאמר "ניתוח לב פתוח", הארץ 20.10.08

>> לבני הוכיחה יכולת מרשימה לנצל שינויים ומשברים כהזדמנויות לקידום הקריירה שלה. אם תזכה בתפקיד הנכסף, תצטרך לבני להפגין אותם כישורים גם ברמה הלאומית. זה המבחן שלה –
אלוף בן במאמר "מה זה אומר על לבני", הארץ 22.10.08

>> השבוע, כאשר המיועדת כבר ממש על המפתן, דבר מה נקרע בגלימת המגן שהביאה אותה עד הלום. עשרת הימים שנותרו לציפי לבני הם ימים קובעים. אם תמשיך לדשדש בבוץ, היא תשקע בבוץ ובסופו של דבר תטבע בו – ארי שביט במאמר "מוצא לנסיכה", הארץ 23.10.08

>> כמו אליס,היא יצאה למסע מופלא בארץ לא נודעת, פגשה רשעות, פגשה טיפשות, פגשה יוהרה והתנשאות ואכזריות, והתכווצה פלאים. בין אם תושבע ביום שני לראש ממשלה ובין אם תמשיך להיות מועמדת, היומרה להקים בארץ ממשלה שחיה על פוליטיקה אחרת, נקייה, ישרה, עניינית, הייתה ואיננה –
נחום ברנע במאמר "ציפי בארץ הפלאות", ידיעות אחרונות 24.10.08

>> בסוף יצטרך רב קשיש, בן 87, שלא מרגיש טוב בזמן האחרון, לבחור בחירה פשוטה: ממשלה או בחירות, כסף בקופה עכשיו או הבטחות, והברירה האמיתית: ציפי לבני או בנימין נתניהו –
בן כספית במאמר "מחכים לרב", מעריב 24/10/08

>> נשארנו רק אנחנו, תקועים בתוך משבר מנהיגות מדכא, עם שיטת ממשל בלתי אפשרית, שקשוקה באושה ומצחינה שמכילה יצרים, אינטרסים צרים, שחיתויות וקומבינות. כל זה מייצר מדינה בלתי ניתנת לניהול, היחידה בעולם שתקדיש את החודשים הבאים למערכת בחירות הזויה, במקום למאמץ הישרדות כלכלי לאומי מאוחד ונחוש, וזה לפני שהתחלנו לדבר על האתגרים הביטחוניים –
בן כספית במאמר "בחירות הזויות", מעריב 26.10.08

>> עוד מעט יתקיימו בחירות. הרבה סוגיות קיומיות – לא פחות – מחכות להכרעה, והיום קצר. הרבה הזדמנויות חסרות תקדים מחכות לניצולן, והמלאכה מרובה. וכדי להתחיל בה ואף לגמור, יש צורך בידיים נאמנות, ולא בידיים המאומנות להשחית -
יוסי שריד במאמר "ציפי והקיביצערים", הארץ 27.10.08

>> למשברים פוליטיים יש מחיר כבד, גם בעיכובן של החלטות לאומיות חשובות, גם בחקיקה פופוליסטית שמביאה לפריצת התקציב וגם בערעור נוסף של אימון הציבור במערכת הפוליטית. ניהול קמפיין קצר ומהיר יהיה דרך טובה להראות לציבור, שהפוליטיקאים אינם מעוניינים רק בטובתם האישית –
מאמר מערכת, הארץ 28.10.08

>> בעוד שבאוצר ובבנק ישראל מגבשים תוכניות חירום וחוששים ממיתון – ברק, ישי ואיתן מחליטים שזה בדיוק הזמן לזעזע את המערכת,להחליף את כל ההנהגה, לזרוק מיליארד שקל על בחירות, להקפיא רפורמות, לא להעביר תקציב בכנסת ולשתק את עבודת הממשלה לחודשים ארוכים. שיא חוסר האחריות –
נחמיה שטרסלר במאמר "אלי ישי, ראשון בסולם", הארץ 28.10.08

>> הדחת ירון זליכה תרמה ללא ספק לשקט בצמרת האוצר, אך רב החשש שבחסות השקט הזה מתעבה ומתפשט הרפש באין מפריע –
משה נגבי בביקורת על ספרו של ירון זליכה "הגווארדיה השחורה", הארץ, ספרים 29.10.08

>> הבחירות האלו הן עניין מאוס ומיותר. הן התרחשו במקרה, בגלל פרשיות שחיתות של אולמרט שהתגלו עתה ואילצו אותו לפרוש. בחירות מיותרות בטווחי זמן קצרים ממאיסות את הדמוקרטיה, את הבחירות ואת המפלגות. שוב ימונו שרים חדשים ועד אז תקפא כל פעילות. ככה לא בונים מדינה – רוביק רוזנטל במאמר "ככה לא בונים מדינה", מעריב 30.10.08

>> הפסימיסטים בדעה שאחרי הבחירות הכול ישוב להיות אותו דבר. אך גם במסך הפסימיות מבצבצים אורות של תקווה. חלקם – בדמותה של ציפי לבני. אולי בזכותה הניקיון המוסרי במערכת הפוליטית יטביע את חותמו על כל הסוגיות שעל הפרק. היא אינה יכולה להסתפק בשימור המומנטום של מעמדה כגברת ניקיון. האתגר האמיתי שלה הוא לשכנע את הבוחר שיש לה התבונה והכושר להנהיג את המדינה –
יואל מרקוס במאמר "האתגר של גברת ניקיון", הארץ 31.10.08

>> בסך הכול זו לא הייתה כנסת פלילית. רוב פרשיות הפלילים היו של שרים או כאלו שנגררו מכנסות קודמות
הבושה האמיתית היא, שחברי הכנסת מרחו במשך שנתיים את אישור הקוד האתי של הכנסת,
ובסוף הצליחו לסיים את הקדנציה בלעדיו –
שחר אילן במאמר "סתם כנסת", הארץ 31.1.08

>> על הריסות ממשלה שנפלה בגלל חשדות לשחיתות יש קריאה נואשת לפוליטיקאים: אנא, דברו אמת. אמרו, לשם שינוי, את האמת אשר עם לבכם. השחיתות הגדולה מכולן היא שחיתותם של מי שנמנעים מלומר את האמת לעם. לכם ולנו אכן מגיעה פוליטיקה אחרת, והיא לעולם לא תהיה אחרת אם תמשיכו במנהגכם הנלוז שלא לומר את מה שאתם באמת חושבים ולא לחשוב באמת את מה שאתם אומרים – גדעון לוי במאמר "אמת, לשם שינוי",הארץ2.11.08

>>הכנסת החליטה עתה להיעלם טרם זמנה ולצאת לפגרת בחירות בימים הקרובים. היעלמות הכנסת משמעותה פגיעה בזירה הפוליטית המרכזית של הויכוח הפוליטי ומניעת פיקוח פרלמנטרי על הממשלה. פיקוח כזה נדרש במיוחד בתקופת ממשלת מעבר – פרופ' זאב סגל במאמר "איך נעלמת לה הכנסת", הארץ 3.11.08

>> ככל שמתמהמה כתב האישום , אולמרט יוזם פעילות מדינית שעלולה לסבך את הממשלה הבאה. זו שערורייה שלטונית שהאחראי עליה הוא מני מזוז , שהחליט מה מותר ומה אסור בממשלת המעבר. בכל החקירות והבלגן, עוד לא הצלחתם להנפיק אפילו כתב אישום אחד? –

מרקוס במאמר "4 הערות על המצב", הארץ 4.11.08

>> אם הבחירות בארה"ב עמדו בסימן הדמוקרטיזציה של שיח הפוליטי, הפוליטיקה הישראלית מפגרת הרחק מאוד. מוזר שהפוליטיקאים הישראלים מתקשים לגלות את האינטרנט. דווקא הם, שמרבים להתלונן, על ציניות תקשורתית וחוסר אכפתיות של הבוחרים,אמורים לזהות את השיח הדמוקרטי שמתפתח ברשת –
ליאור קודנר במאמר "ניצחון טכנולוגי", הארץ 4.11.08

>> מדוע גם כאן מנהיג סוחף לא יהיה מסוגל להביא שינוי גדול. הכשל הנמשך של מנהיגי המרכז ושמאל, לא רק בדחיפת הסכם עם הפלסטינים, נובע כמובן גם מהתפוררות מצחינה של המערכת הפוליטית. מנהיג ראוי, דובר אמת בלהט, לא יוכל לקום ממפלגות מעורערות – גדעון סאמט במאמר "למה לא פה?",מעריב, 6.11.08

>> האמת היא שאין כאן ערים ירוקות ממש. בכל הערים, פרט לאחת, מצוי זיהום גבוה ואף גבוה מאוד בשל ריכוז חומרים רעילים, וכולן, פרט לאחת, לא עמדו בשיעור מיחזור הפסולת המינימאלי הקבוע בחוק – ליאור דטל במאמר "עיר ירוקה? בישראל אין דבר כזה",
The Marker 7.11.08

>> אם לא תצביעו, כאילו אמרתם שחינוך ילדיכם אינו חשוב, שנעים לכם לראות מדרכות שבורות ואין לכם בעיה לשלם ארנונה מבלי לקבל תמורה – מאיר שיטרית. שר הפנים, במאמר "בואו להצביע", מעריב 10.11.08

>> הנתון הבסיסי בשיפוט תפקודו של ראש עירייה: כיצד ניהל את הנכס הציבורי היקר ביותר – הכסף שגבה מאיתנו – נעלם ממערכת הבחירות. אדישותו של הבוחר לדרך שבה נוהגת העירייה בכספו איננה מעודדת ניהול כספי אחראי. הוא מתמרץ את ראשי הרשויות המקומיות להבטיח הרים וגבעות – מבלי לשאת באחריות להבטחות האלה – מירב ארלוזורוב במאמר "הבוחר הישראלי לא מתעניין בעיקר",
קחו מחר את הילדים לקלפי והסבירו להם מדוע חשוב להצביע בעד הערכים והאנשים בהם אתם מאמינים. אפשר וצריך לשנות את הפוליטיקה המקומית והדרך הארוכה לכך מתחילה במעורבות שלכם. אל תייללו בשיחות סלון על הזוהמה ברחובות או על היצע החוגים הדל במתנ"ס אם אתם לא טרחתם לקום מהקופסה ולהצביע ביום הבחירות. מדיניות החנייה לא תשתנה בעצמה והספרייה בישוב בו אתם גרים לא תתמלא לבד בספרים אם אתם לא תלחצו על ראש הרשות שלכם לעשות מעשה. במילים פשוטות, לכו מחר להצביע או תסתמו את הפה בחמש השנים הקרובות. אין לנו שום רצון לשמוע תלונות מאנשים שלא טרחו אפילו לנסות ולשנות משהו באמצעות שני פתקים ועשר דקות של מאמץ.
רועי כץ וואלה חדשות 10.11.08

>> החוק קובע חובת גילוי פוליטית ברשויות המקומיות, רק שהחוק פשוט אינו מקוים. ממשרד הפנים לא תבוא ישועתו של הבוחר. הוא זה שיצטרך לתבוע בעצמו את גילוי ההסכמים, לפני כינוסה הראשון של מועצת העיר החדשה ברשויות המקומיות –

מירב ארלוזורוב במאמר "ביום שאחרי הבחירות מתחיל עכשיו", דה מרקר 12.11.08

>> הלקח העיקרי מהבחירות המוניציפאליות הוא אדישותו של הציבור. האדישות היא מכת מדינה, והיא רק צעד אחד לפני ההיוואשות. הוזהרנו - יוסי שריד במאמרו "אין ביקוש לסחורה פגומה", הארץ 13.11.08

>> המצדדים בהגבלת מספר הכהונות של ראשי העיריות מבקשים לאוורר משרדים עבשים ולהיאבק בהסתאבות ובשחיתות העלולות לפשות בשלטון המקומי. הבחירות הפעם לימדו שאמצעי זה מיותר: הבוחרים הם הכופים את המגבלה –

מאמר המערכת, הארץ 13.11.08

>> בעולם מנהיגים נבחרים כדי לעשות, להזיז דברים. מנהיגי ישראל של השנים האחרונות רואים את עצמם כמי שנבחרו כדי לדבר יפה בטקסים. כוחם הרטורי ונחרצותם הנבואית מגיעים לשיא בטקסי הפרידה שלהם –

דורון רוזנבלום במאמר "נבחרו כדי לדבר", הארץ 14.11.08

>> הבחירות לרשויות המקומיות העלו על סדר היום הציבורי את הדמוקרטיה הישירה, שבה המועמדים נבחרים במישרין על ידי הציבור. המועמדים לראשות הממשלה, הנתונים בכבלים קואליציוניים חזקים, יכולים להתקנא בהם. ראשי הממשלה משנות ה 70 ואילך, קבלו על חוסר יכולתו של ראש הממשלה לתפקד, בהיותו נתון כל העת לסכנת הפלת ממשלתו – פרופ' זאב סגל במאמר "דמוקרטיה ישירה במבחן", הארץ 17.11.08

>> יעקב אלפרון, כמו זאב רוזנשטיין, איננו גיבור תרבות או סלבריטי. הוא היה פושע מהסוג שעלילותיו גודשות הררי תיקים במשטרת ישראל. עבריין מסוג האנשים שחברה בריאה מקיאה מתוכה, לא חוגגת את תהילתם – יעל פז-מלמד במאמר "תגידו, השתגענו?", מעריב 19.11.08

>> תוכנית החירום הכלכלית שהציג אתמול שר האוצר נכשלת פעמיים:בטיפול במשבר הפיננסי ובהיבט הריאלי, זה שגורר אותנו להאטה עמוקה או אפילו למיתון. דבר אחד צריך להגיד לרוני בר-און וגם לאהוד אולמרט: ההיסטוריה מוכיחה שמשברים מהסוג הזה צריך לעבור ביחד, בהסכמה, אחרת זה לא הולך –

רפי רוזנפלד בכותרת ראשית "אין להם תשובה", מעריב 20.11.08

>> אם תתקבל ההמלצה של עיני לשפוך כסף גדול, להגדיל את התקציב, תיווצר מיד חריגה בגרעון והמשבר יתפרץ. המשק יתדרדר למיתון עמוק . האם זה מה שמאחל לנו עופר עיני?
–נחמיה שטרסלר במאמר "איפה היתה ההסתדרות?", הארץ 21.11.08

>> מהו החטא הנורא מכל שהביא למשבר? - פעם האמנתי שפוליטיקאים דואגים למדינה. היום חלקם הגדול דואג קודם כל לעצמו. התופעה הזו פשטה גם מעבר לפוליטיקה, כאשר מנכ"לי חברות שמו את עצמם עם טובות ההנאה שלהם לפני טובת החברה ולפני טובת המשקיעים – דן פרופר, יו"ר קבוצת אסם, בראיון עם נווית זומר, ממון/ידיעות אחרונות,21.11.08

>> ראש הממשלה הבא ייכשל מפני שאיש איננו חזק מן השיטה, היא תמיד מנצחת. הוא ייכשל מפני שאנחנו לא מעבירים לידיו את המדינה. במקום זה הוא מקבל מערכת מסוחררת, הרסנית שאיש אינו יכול לשלוט בה – יאיר לפיד במאמר "מתכון לכישלון", 7 ימים/ ידיעות אחרונות 21.11.08

>> לידיעת גיאדמק:" עכשיו אחרי שאתה בטוח שנתת בשבילנו הכל והמדינה ירקה עליך- אתה סוף סוף ישראלי אמיתי"

גיל קופטש "ישראל היום" 23.11.08

>> הבעיה הגדולה היא שהגמגום והיעדר המנהיגות פולשים ומשפיעים על אזורים אחרים של המשבר.בגלל חלקלותו של המשבר הזה ונטייתו להצית בכל פעם שדה חדש, הגיע הזמן שבכירי האוצר, והשר בראשם, יתעשתו ויגיבו בזריזות ובמקצועיות לחדשות הרעות מארה"ב – מה שלא נראה עד עכשיו –
רפי רוזנפלד במאמר "תפסיקו לגמגם", מעריב 24.11.08

>> ישראל עוברת משבר כלכלי, שישפיע על חיינו באופן עמוק ולזמן רב. הציבור מבולבל מרוב דיבורים, חרד לעתיד חסכונותיו ולעבודתו ומשווע למנהיגות. ואולמרט לא בא. חוץ מאמירה חסרת משמעות, לא שמענו ולא ראינו אותו. צריך להזכיר שהוא יהיה כאן עוד כמעט חצי שנה. אולמרט יוצא מהתפקיד כשם שבא אליו. ראש הממשלה הבלתי מוסרי ביותר שהיה לישראל, ולא מפני שהוא חשוד בפלילים – עפר שלח במאמר "כבר לא בא לעבודה", מעריב 25/11/08

>> ברגע שהפוליטיקאים מוכנים לבזבז מיליארדים מכספי משלם המיסים כדי לטפל במשבר שיש לטפל בו בדרכים אחרות, נוצרת הזדמנות נפלאה של כל האינטרסנטים המקווים שהממשלה תאפשר להם לחלוב מיליארדים מכספי הציבור, באמתלה שכך יצילו את קרנות הפנסיה"

דניאל דורון- כך יוצרת הממשלה את המשבר הבא-"ישראל היום" 26/11/08

>> מהמשבר הכלכלי הגדול שידע העולם מא 1929 צריכה ישראל לצאת מחדש עם סולם הערכים הישן. ללמוד, להתאמץ, להעדיף איכות על הקלות הבלתי נסבלת של החיים הטובים והישענות על קשרי ההון- שלטון. כדי שתהיה תמורה לאגרה הממומנת מקופת הציבור לטובת העסקים הקורסים."

דן מרגלית- סדר עדיפויות מוסרי-כלכלי חדש. "ישראל היום" 27.11.08

>> מחר לפני 35 שנה מת דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל ב-15 שנותיה הראשונות. מול קברו אמור אולמרט ביום רביעי להרכין ראש, יחד עם שריו ועם שמעון פרס, הנשיא שלמען בחירתו פעל ושממנו עוד יצפה לחנינה. לא קשה לנחש מה היה בן גוריון חושב על מי שהיועץ המשפטי החליט להעמידו לדין על קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות, מרמה והפרת אמונים ושורת עבירות נוספות. למעשה, בגניבה, ועוד ממי - ממדינת ישראל, מחיילי צה"ל (האגודה למען החייל), ממנציחי זכר השואה (יד ושם, מכון ויזנטל, מצעד החיים).
אמיר אורן - "לא איש כאולמרט יברח" 30 בנובמבר 'הארץ'.

>> נוכח החלטת היועץ לשקול הגשת כתב אישום בשלל עבירות, בהן קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד והעלמת הכנסות במירמה, קשה לקבל מצב שבו ראש הממשלה ממשיך בתפקידו לאורך חודשים, עד לכינון ממשלה חדשה לאחר הבחירות."
זאב סגל, הארץ, 1 לדצמבר 2008.

>> במקום לסייע בריפוי הפצעים מאירועי אוקטובר 2000 בחרו השופטים להתיר לימין לצעוד באום אל-פאחם ולהעמיק עוד יותר את הקרע....... במקום ללכת שולל אחרי מניפולציןת ליברליות מבית היוצר של תנועת כ"ך, טוב היה עושה בית המשפט אילו הורה למדינה להקצות את המשאבים הדרושים ליצירת שוויון בין האזרחים הערבים והיהודים. ערך השוויון איננו נחות מחופש העיון."

דן רונן - תהלוכה מסוכנת בחסות בג"ץ, מעריב 3.12.08

>> " נער הייתי וגם זקנתי, היום אני מבין שבפוליטיקה הישראלית יש אנשי עסקים הבטוחים שהם יכולים לקנות לעצמם חבר כנסת. אשכרה לקנות! ב- 10,000 שקלים.ויותר מזה, היום כבר יש פוליטקאים שבאמת עומדים למכירה, ולא רק בסכומים כאלו, אלא גם בעבור ארוחה במסעדה שלא לדבר על טיסה לחו"ל."

ח"כ רובי ריבלין, " קנה לך חבר כנסת"לבער את השחיתות" - "ישראל היום" 7.12.08

>> בימים האחרונים נרשמו שתי נקודות ציון במאבק בשחיתות השלטונית.האחת, כוונת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את ראש הממשלה בפרשת "ראשונטורס". השנייה – החלטת פרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה נגד אולמרט בפרשת מכירת מניות המדינה בבנק לאומי. מגעיו של אולמרט עם משקיעים נתפש בעיני לדור כ"חריגה", אך מסקנתו היא שלא נחצה "הרף הפלילי" של התנהלות מתוך ניגוד עניינים וסטייה מן השורה. המסקנה היא לגיטימית אך בעייתית. במקרה כזה בית המשפט הוא שצריך להחליט בדבר עוצמת הסטייה מן השורה ומשמעותה –

פרופ' זאב סגל במאמר "מבנק לאומי למרכז ההשקעות", הארץ 8.12.08

>> החלטת פרקליט המדינה שלא להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בפרשת בנק לאומי עלולה לבשר לאולמרט רעות בתיק מרכז ההשקעות. שם אולמרט חשוד שבהיותו שר התעשייה והמסחר היטיב עם ידידו עו"ד אורי מסר. יפעלו לרעתו מעמדו הציבורי הרם, חברותו ההדוקה עם מסר, שכללה קשרים כלכליים, והימנעותו מפעולה לניטרול ניגוד העניינים ולחשיפתו בפני הדרג המקצועי – אמיר אורן במאמר "מה מבצבץ מהתיק", הארץ

>> חייבים להודות במציאות המרה: אין ממשלה מתפקדת בישראל. ראו את המפולת המחרידה שעברה על רשות המיסים. כדאי שתתחילו לדאוג להישגי הפקידים שמנהלים עבורכם את המדינה. כדאי שתתחילו לבדוק את סדר העדיפויות של הפוליטיקאים שלכם, שאינם מטפלים בבעיות היסודיות של ישראל. בלי ממשלה מתפקדת, בלי להפוך את השירות הציבורי ל"סיירת מטכ"ל" של המדינה, בלי שטובי בנינו ישאפו להיות פקידי ממשלה משפיעים, אין לישראל תוחלת –

מירב ארלוזורוב במאמר "ממשלה במפולת",The Marker 11.12.08

>> כארבע שנים וחצי שנים עברו מאז החלטתו הנמהרת של מזוז שלא להעמיד לדין את ראש הממשלה אריאל שרון ואת בנו גלעד ב"פרשת האי היווני". קשה לסמן את קו פרשת המים, הרגע שבו הפנים מזוז את מהות תפקידו ואת חשיבות המאבק בשחיתות ציבורית. בסופו של דבר רשם מזוז ציוני דרך במאבק זה, בהעמדתם לדין של השרים לשעבר בניזרי והירשזון. ההכרעה בפרשת קצב תהיה החותמת של כהונתו. אין ספק שעליו לקבלה ללא דיחוי, אך בכל מקרה עליו לשכנע את הציבור בטעמיה – פרופ' זאב סגל במאמר "שני חלקים בתוך השלם", הארץ 12.12.08

>> צריך לזכור שחוק המפלגות אינו טכני. הוא נועד ליצור שיווין בין המתמודדים. הוא מכוון למנוע קניית מועמד על ידי תורם בעל עושר שימשוך לאחר מכן בחוטים. אבל כאשר בפועל מתנהגים חלק מהמועמדים כמו רוכלים קטנים העוסקים במסחר זולו, מתרחב הפער בין הרצוי למצוי יותר מדי, כך שכל ההסדר עלול להתמוטט –

בעז אוקון בפרשנות לתחקיר "פרשת תרומה" של אורי, נייזר וברק, ידיעות אחרונות 12.12.08

>> מסמך לדור על סגירת תיק אולמרט ב"פרשת בנק לאומי" הוא אוצר של מידע פנים על איך באמת מתקבלות החלטות גורליות בצמרת האוצר. התמונה שנחשפת מצמררת: ההחלטות המקצועיות כביכול מתקבלות כתוצאה ממאבקי כוח ויוקרה, שאפתנות אישית וחתרנות של פקיד נגד פקיד ופקיד נגד שר, הולכת שולל, והעמדת פנים צדקנית. למה שממשלת ישראל בכלל תקבל החלטות כלכליות כלשהן, אם ממילא משרד האוצר יכול לצפצף עליהן ולעשות במשק המדינה כבשלו? –

סבר פלוצקר ב"מכרז בל"ל: ניקיון וסירחון", ידיעות אחרונות/ממון 12.12.08

>> פרשת מעצרו של המתנחל מחברון, זאב בראודה, שופכת אור נוסף על מערכת אכיפת החוק על האוכלוסיה היהודית בשטחים. הסלחנות של הרשויות השונות כלפי המתנחלים נהפכה לאחת התופעות המעוותות ביותר של הכיבוש. על נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להבהיר שבבתי משפט במדינת חוק יש דין אחד ליהודי מחברון שירה בערבי ולערבי מטייבה שירה ביהודי –

מאמר מערכת "עיוות משפטי ומוסרי", הארץ 14.12.08

>> אין להשלים עוד עם מצב שבו עשרות אלפי בני אדם חיים בישראל בתנאים מחפירים וללא מעמד. על ראש הממשלה הבא להקפיד ולמנות שר פנים ושר בינוי ושיכון אנשים שיפעלו בנחרצות ליישום ועדת גולדברג להסדרת התיישבות הבדווים בנגב -

מאמר מערכת "מצוקת הבדווים לא תמה", הארץ 15.12.08

>> מיד אחרי שהפוליטיקאי הישראלי קם בבוקר הוא מתחיל לרוץ ולחלק הטבות. ביום ראשון השבוע יצאו שרי הממשלה למרוץ היומי. כל 20 שרי הממשלה החליטו להעניק "רשת ביטחון" לכספי הפנסיה של הציבור. איש מהם לא שאל מי ישלם את החשבון. אין אלכימיה בתקציב: אם מעלים בצד אחד, מוכרחים להוריד בצד השני. עליכם [עיני, ברק ונתניהו] להסכים לפיטורי ייעול במגזר הציבורי, להקפאת שכר ולביצוע שורה ארוכה של רפורמות, כדי שהמשק יקבל זריקות עידוד לצמיחה ולתעסוקה

נחמיה שטרסלר במאמר "ג'ונגל פוליטי של אחיזת עיניים",הארץ 16.12.08

>> המשטרה ביקשה תוספת תקציב כדי לרכוש טכנולוגיות מעקב ומודיעין. אבל הטכנולוגיה לא יכולה להרגיע את הציבור החרד. בשביל זה דרושה מנהיגות, שאיננה קיימת היום. אולמרט לא יכול להוביל את המלחמה בפשע, בהפסקות שבין חקירותיו כחשוד, ודיכטר לא התרומם

– אלוף בן במאמר "דרוש פוליטיקאי רעב", הארץ 17.12.08

>> בהחלטתו להציל את ההשכלה הגבוהה, סימן אולמרט כי על הפקידות לחזור לתפקידה המקורי - משרתיו של הציבור ולא השולטים בו. הצעד של אולמרט עשוי לסמן את השינוי: הממשלה והכנסת מחליטות על מדיניות, והאוצר מבצע –

יאיר ברק במאמר "נערי האוצר כבר לא שולטים", The Marker 18.12.08

>> פרשת שחיתות היא שהביאה לפתיחתה של מערכת הבחירות הנוכחית, וההבטחה לפוליטיקה נקייה והנהגה אחרת עומדת כעת במרכזה. אך במקביל להצהרות , בחינת הרשימות שבחרו המפלגות הגדולות מגלה כי גם בכנסת הבאה יכהנו חברים שנחקרו בפרשות שונות ואף הורשעו –

מרב דוד בכתבת תחקיר "הרשימה השחורה", מעריב 21.12.08

>> רשות התעופה האזרחית

הכתובת הייתה על הקיר. כבר שנים, מוקד הבעיה הוא רשות התעופה האזרחית. לא עשו כלום. הורדת הדירוג ברמת הבטיחות הבינלאומית של ישראל היא דבר חמור מאוד. היא מציגה קבל עם איך העולם וארה"ב מתייחסים לתעופה בארץ –

אלוף עמוס לפידות מצוטט בכתבה "הטייסים:ההורדה של דירוג בטיחות הטיסה בישראל – אשמת הממשלה", הארץ 21.12.08

>> הפירוש המשפטי והנוהג לגבי ראש ממשלת מעבר הוא רק שימור הקיים. המשא ומתן עם סוריה הוא חלק מהוויתו של אולמרט, אין לו סייג וגדר. מין אונס מדיני-לאומי – דן מרגלית, ישראל היום 21.12.08

>> הגבלת בג"ץ [עפ"י הצעת דניאל פרידמן] דווקא בתחומים שבהם להחלטה שלטונית יש השפעה על הציבור כולו חושפת את הציבור לשחיתות שלטונית. אילו היה פרידמן משקיע מזמנו ומרצו בשיפור מוסרי ותפקודי של הרשות המבצעת, הוא היה תורם לרווחת האזרחים ומביא לצמצום העתירות לבג"ץ –

פרופ' מרדכי קרמנימר ויעל כהן במאמר "נעל אחרונה בדלת", מעריב 22.12.08

>> ברור למדי שהטיפול של הפרקליטות ושל היועץ המשפטי בתיק קצב, על היבטיו השונים, גרם נזר חמור לאינטרס הציבורי בכללו ופגיעות מיותרות בנשיא לשעבר. תהא ההחלטה אשר תהא [להעמידו לדין או להימנע],היא חייבת להינתן מיד כדי לשמור על מינימום הגינות בהליך הפלילי ולהציל, חלקית לפחות, את כבודה האבוד של הפרקליטות –

פרופ' זאב סגל, הארץ 22.12.08

>> מראיון עם שרת החינוך אפשר היה ללמוד, שהאחראים למצבה העגום של מערכת החינוך הם אנחנו: ההורים החלושים והבורים. השבוע התבשרנו שמינהל התעופה האמריקאי הוריד אותנו למדרגת העולם השלישי בכל הנוגע לבטיחות הטיסה. מישהו שמע את מופז נוטל אחריות? יש רק תחום אחד שבו נדרשת אחריות: הביטחון. בכל תחום אחר של חיינו אין אחריות ואין שלטון,ושום שינוי בשיטה [הממשל] לא יעזור –

עפר שלח, מעריב 23.12.08

>> יש לנו חתני נובל, יש לנו כישרונות מהמדרגה הראשונה. אבל המפלגות והתקשורת , העסקנות והשטחיות, גורמים לכך שהכישרונות האלה לא נמצאים בצמרת המדינה, הם לא משתתפים בקביעת גורל המדינה.אם לא תהיה איכות שלטון ולא יהיה אמון בשלטון לא נוכל להתמודד עם האיומים החיצוניים. כך אי אפשר עוד. סחרור המערכות ודלדול השלטון הם בנפשנו –

ח"כ פרופסור אלוף יצחק בן-ישראל מצוטט בידיעה של ארי שביט , הארץ 23.12.08

>> בחינת תיפקודם של הכנסת, הממשלה, בתי המשפט, העיתונות, הרגולטורים, חברות הדירוג ורואי החשבון מלמדת שהם אינם מגנים על הציבור. הם לוקים בניגוד אינטרסים, ותומכים לרוב באוליגרכיה השולטת במשק ולא באינטרס הציבורי – דניאל דורון במאמר "כלבי שמירה בשירות האוליגרכיה,"The Marker 24.12.08

>> הציבור יודע היטב, ולא רק מניסיון לבנון, שהחתירה אל יעדים ארוכי טווח שישנו את המציאות כולה, עלולה להתברר כחלום באספמיה. מוטב להסתפק [בלחימה בעזה] במטרות מיידיות: בהישגים מדידים ומדודים, אשר יוכלו להשיב את השקט על כנו –

מאמר מערכת, הארץ 28.12.08

>> תפקידה המרכזי של המנהיגות במבצע שכזה הוא לאתר את הנקודה שבה העונש מאבד את האפקטיביות שלו, ומנגד מתחיל להיווצר תסכול מהמשך הלחימה ולהפעיל מנגנון יציאה נשלט ומתוכנן –

עפר שלח במאמר "עונש, לא פחות ולא יותר", מעריב 29.12.08

ממשלה אחר ממשלה זנחו את הציבור הערבי ואת כפריו ועריו והפקירו את מערכת החינוך והרווחה ואף את השלטון המקומי בידי ארגונים פרטיים, מהם קיצוניים דתיים או לאומנים. כל עוד ישראל אינה נוקטת אצבע לשיקום האימון בינה לבין אזרחיה הערבים, אל לה להאשים אותם בכך שאינם עומדים במבחני הנאמנות המדומים, שהיא מציבה להם חדשות לבקרים –

מאמר מערכת, הארץ 30.12.08

>> אבי דיכטר ודודי כהן רשמו אתמול שיא חדש, חסר תקדים, של חוצפה, ציניות וחוסר אחריות. במחטף חפוז הודיע מפכ"ל המשטרה על מינויו, לאלתר, של ניצב דנינו למפקד המחוז הדרומי במקום אורי בר-לב. דנינו הוא כנראה חוקר מצויין. מימיו לא פיקד על כלום. לא מכיר את הדרום, לא מכיר את עבודת מפקד המחוז מול אוכלוסיה מבוהלת, מול פצועים והרוגים בשטח. מה שכהן ודיכטר עשו אתמול, זה מסחר בחיי אדם –

בן כספית ב"המחטף של כהן ודיכטר", מעריב 30.12.08

>> הפריימריס והוועדות המסדרות כבר מאחורינו ואנחנו כבר יכולים לזהות מי יאיישו את 120 הכסאות בכנסת הבאה. המאפיין העיקרי של המציאות הישראלית היא כישלון ארוך ומתמשך של המגזר הציבורי. קשה למצוא בכנסת הבאה אנשי כלכלה וניהול. קיים גם קושי לאתר אנשים שענייני ניהול משק המדינה מעניינים אותם. המערכת הפוליטית חייבת לעבור שינוי מהותי בדרך התייחסותה לדרך הניהול של המערכת

ציבורית ולשנות מן היסוד את מערכות הניהול האסטרטגי של הממשל הישראלי – מוטי שפירא, מנכ"ל לה"ב, במאמר "המועמדים החדשים לכנסת לא מבינים דבר בניהול", The Marker 31.12.08

>> המערכה נגד חמאס מתגמדת אל מול הדרמה הפוליטית הניטשת בין שניים מבכירי השרים המעורבים בה: שר הביטחון ושרת החוץ, בקרב השמצות, האשמות וקרדיטים חסר תקדים הניטש ביניהם מאז השבוע שעבר ועד עצם הרגעים הללו. הם מאשימים אחד את רעותו בגרימת נזק לסודיות ולפעולה. קרבות מתנהלים ביניהם על הכיבודים בתקשורת ועל הקרדיטים –

בן כספית במאמר "מ-ל-ח-מ-ה", מעריב 1.1.09

>> המוטיווציה למן תרומות לפוליטיקאים, כמו במתן שוחד, נותרה "שלח לחמך" – עו"ד דן לנדאו במאמר "האינטרסים העסקיים של התורמים לפוליטיקאים", The Marker 1.1.09

>> אסור ששיקולים פוליטיים ומריבות אישיות ימלאו תפקיד בהחלטות על יציאה למלחמה וסיכון חייהם של אזרחים וחיילים. התושבים שבתיהם מותקפים והחיילים שאולי יידרשו לפלוש לעזה, צריכים לדעת שהם מסתכנים למען מטרה לאומית, ולא כפיונים במגרש המשחקים הפוליטי –

מאמר מערכת "סכסוך אישי בצמרת", הארץ 2.1.09

>> מצבה המדיני-ביטחוני של ישראל מחייב ראייה מדינאית מדינית-ביטחונית מערכתית וארוכת טווח, המשלבת ערכים עם מציאותיות –
פרופ' יחזקאל דרור במאמר "ד"ר ג'קיל ומר הייד", מעריב 4.1.09

>> לנוכח המלחמה היה שר סביר [לבטחון פנים] מחזיר מיד, אפילו זמנית, את בר-לב, בעל הנסיון הרב בשטח, למחוז הדרומי. שיגורו לדרום של דנינו - החסר ניסיון כמפקד מרחב או מחוז – מצביע על היעדר שיקול דעת ענייני וסביר – פרופ' זאב סגל במאמר "קו בר-לב", הארץ 6.1.09

>> הסיבה שנציג בנק ישראל לא בא לישיבת הדירקטריון של הבורסה, שבה אושרה העלאת שכר של 6% לבכירי הבורסה, היא ההחלטה שקיבל בנק ישראל לחלק בונוסים למחצית מעובדיו. הבנק שהתמחה בשוד הקופה הציבורית, קורא לזה בהומור רב "מענק למצטיינים". אתם מכירים ארגון שבו מחצית מהעובדים "מצטיינים"? - נחמיה שטרסלר במאמר "החתולים השמנים סידרו לעצמם עוד שמנת", The Marker 6.1.09

>> על הממשלה והמטכ"ל לדון בסוף המבצע בטרם יסתבך ללא תכלית. כדי להשיג תוצאה מיטבית, הפסקת אש ממושכת ועמידה, ללא רקטות ברצועה ובדרך אליה, נדרשת בקרה צלולה על התקדמות המבצע ובחינה רצינית של ההצעות הדיפלומטיות שמונחות על השולחן – מאמר מערכת, הארץ7/1/09

>> המערכת הפוליטית חדרה היטב היטב למערכה בדרום, לשיקולי המנהיגים, לעמדתם בעד ונגד המשך הלחימה ולהצהרותיהם השונות. אבל לא ניגע בכל אלו השבוע. עדיין לא –

רינו צרור בטור "דין וחשבון", מעריב 9.1.09

7.1

>> סנגורו לשעבר של משה קצב, פרופ' עו"ד דוד ליבאי, אמר כי מסיבת העיתונאים של נשיא המדינה לשעבר היתה "התקפה מרוכזת של נשיא המדינה על מוסדות אכיפת החוק, הפרקליטות, המשטרה והתקשורת". את הדברים אמר ביום שישי, בתום הרצאה של יועץ התקשורת של קצב, רונן צור, בכנס למשפט פלילי של לשכת עורכי הדין באילת. ליבאי סיפר כי החליט לפרוש מייצוגו של קצב בעקבות אותה מסיבת עיתונאים והסביר: "אני סברתי שזכותו לתקוף, אבל שיעשה את זה בביתו הפרטי, לא ממשכן הנשיא".
עפרה אידלמן- 11.1.09"

>> ההצעה לדחות את הבחירות קנתה לה אחיזה בדעת הקהל, ואינה ממרפה.

יוזמיה יצאו מחוגו הפוליטי הקרוב של אהוד אולמרט המבקש להאריך את כהונתו וממפלגות זוטא כסיעת הגימלאים, החוששות כי לא יחזרו לכנסת הבאה.

דחייה כזאת היא ניצחון של חמאס,המכתיב לישראל את מועדי הבחירות שלה.

דן מרגלית- "ישראל היום"12.1.09

>> ככל שנוקפים הימים גובר החשד, שמבצע "עופרת יצוקה" עובר פוליטיזציה ושמאבקי הכוחות הפנימיים מערערים את יכולתה של ממשלת המעבר להגיע

להסכמה. חשבונות פוליטיים גלויים החלו להתנהל על גבם של חיילי צה"ל ותושבי הדרום, כאילו אין מחר –

מאמר מערכת, הארץ 13.1.09

>> המנהיגים הנוכחיים ואלו שהביאו אותנו עד הלום – אלה שמשדרים רפיסות וחולשה לפחות ב 15 השנים האחרונות. אלה השרויים, גם עכשיו, במדמנה האישית שלהם, באינטריגות, בשיקולים הזרים, במריבות הפוליטיות, בקוצר ההבנה של תפקידם ואי הערכה של העומדים מאחוריהם –

נדב העצני במאמר "עם מחפש הנהגה", מעריב14/1/09

>> כמה אירועים שהיו באחרונה מעוררים תהיות על טיב שיקול הדעת של ראש הממשלה. אולמרט נמנע מכינוס "השלישיה" [אולמרט-לבני-ברק] והקבינט המדיני-בטחוני. זו אינה הדרך הראויה לקבלת החלטות. ראש הממשלה התרברב כאילו בוש הוא עושה דברו. התמיכה האמריקאית היא נכס חיוני לישראל במיוחד בעיצומו של מבצע צבאי שהקהילה הבינלאומית מסתייגת ממנו. ההתנהגות של אולמרט היא עוד סיבה לעצירה מיידית של המבצע הצבאי, בטרם תיקלע ישראל להסתבכות שתתקשה לצאת ממנה –

מאמר מערכת "שיקול דעת פגום",.15/1/09

>> קללה נפלה על מדינת ישראל: הבחירות הקרובות לכנסת בעוד שלושה שבועות, ב 10 בפברואר. הן משבשות את הדעת, יוצרות מצבים בלתי נסבלים ובעיקר לשלושה מנהיגים בישראל. אפילו היו השלושה מלאכי עליון, חברים במסדר ל"ו הצדיקים, אין, לא היה ולא יהיה שום סיכוי שצל הבחירות לא ישפיע על התנהגותם ועל החלטותיהם – והם לא מלאכים! ולמרבה הצער, יש להם לנהל לא רק מדינה, אלא גם מלחמה – איתן הבר במאמר "השילוש הלא קדוש", ידיעות אחרונות 16.1.09

>> עם הפסקת אש או בלעדיה, חובה על הממשלה להיערך להפקת לקחים ממערכת "עופרת יצוקה", כי הישגי המבצע עלולים להסתיר בעיות בתפקוד הדרג המדיני המחייבות תיקון –

פרופ' יחזקאל דרור במאמר "ההישגים, ואלה שאולי הוחמצו", מעריב 18.1.09

>> אסור להשתכר מהניצחון. אסור להתחיל להאמין שמה שהיה נכון לזירה העזתית יהיה נכון לזירות לחימה אחרות. ויש לזכור היטב: הניצחון הצבאי טרם תורגם להישג מדיני ממשי. המבחן המדיני האמיתי עוד עומד בפני הצמרת המדינית המשולשת שלנו, ובפני הצמרת העתידית -

עמוס גלבוע במאמר "מצעד ההפחדות", מעריב 19.1.09

>> זה רגע גדול לאובמה, אך גדול עוד יותר לאומה האמריקאית, המלמדת שוב את האנושות כולה שיעור ביכולת להסתגל, להשתנות, להתעלות –

מאמר מערכת "בכוח התקווה", הארץ 20.1.09

>> אם יצליח אובמה להראות ש"חזק" אינו בהכרח מי שפועל בכוח בכל עניין, אם יראה שעצם העובדה שאתה מוכן לדבר על כל דבר ולהבין שגם לצד השני יש צדק משלו אינה אומרת שאתה נרתע מלממש את האינטרס של האנשים שנבחרת להוביל, אולי תעז גם מדינה קטנה במזרח התיכון לבחור את מנהיגיה מתוך תקווה ולא מתוך פחד וחוסר ברירה – עפר שלח במאמר "האתגר של אובמה", מעריב 20.1.09

>> לאלה הדבקים בשלטון באמצעות שחיתות, שקרים והשתקת המתנגדים, דעו שאתם מצויים בצד הלא נכון של ההסטוריה – ברק אובמה בנאום ההשבעה, תרגום ערוץ 10, מובא במעריב 21.1.09

>> אחר כך עוד שואלים למה לפוליטיקאים בישראל יוצא שם כל כך רע. לידם אפילו ניקסון הערמומי יכול להיחשב פיטר פן. מטרתו של חוק המפלגות היא ליצור שיווין בין המתמודדים ולשמור על הניקיון הפוליטי על ידי כך שתמנע קניית מועמד על ידי תורם עשיר. החוק הוא מצוין, אבל הוא הופך לבלוף

>> כי אין אצלנו אכיפה –

השופט בעז אוקון בפרשנות "משחקים באש", במסגרת כתבת תחקיר של אמיר שואן ואלדד בק על תרומות מאוסטריה לעמיר פרץ, ידיעות אחרונות23.1.09

>> משר התחבורה הרגיל בתחקירים מהצבא, ציפיתי ליישם את המודל הזה גם בחקירת אוטובוס התיירים..

חקירה אמיצה בענין התאונה היתה יכולה להשיב על שאלות אלה ועל עוד עשרות נוספות. ומדוע זה חשוב? משום שרק כך אפשר ללמוד את לקחי התאונה הזאת וליישמם- כדי למנוע את התאונה הבאה. צה"ל מספק לנו דוגמא מזהירה להתנהלות שכזו:לקחי מלחמת לבנון נחקרו ונלמדו עד תום..

אבי נאור- ישראל היום 25.1.09

>> ההערכה שלפיה אולמרט מוטרד מהאופן שבו ייזכר שמו בהיסטוריה מעוררת את החשש שהשיקול האישי עלול לגבור אצלו על השיקול של טובת המדינה בטווח הארוך. כל עוד הוא איננו צריך לשאת באחריות להחלטה שיקבל – החשש הזה שריר וקיים. אסור להפריד בין סמכות לאחריות, כי התוצאות הניהוליות והמוסריות של הפרדה כזו עלולות להיות הרות אסון. את ההחלטה על שחרורו של שליט יש להותיר בידי מי שיהיו בידיו גם הסמכות וגם האחריות – ראש הממשלה הבא -

מירב ארלוזורוב במאמר "שחרור חסר אחריות", הארץ 27.1.09

>> מתגנב ללבנו חשד, כי הסודיות הגדולה בנוגע למצעי המועמדים מקורה בכך שפשוט אין להם דבר להציע, משום שאין להם מושג מה הם מתכוננים
לעשות, ומתי. שתיקה כהודאה בחפיפניקיות שמאפיינת את ראשי הממשלה שלנו – מירב ארלוזורוב במאמר "מדינת סוד מוחלט בהחלט"The Marker 28.1.09

>> בחירות אינן תחרות יופי, אלא ברירה מושכלת בין אלטרנטיבות ריאליות, המתיחסות לכאן ולעכשיו. כדאי שכל בוחר יכיר בכך שההכרעה שלפניו מחייבת אותו לאחריות: לשקול איזו ממשלה הוא רוצה שינהיג או תנהיג את האומה, איזו מדיניות הוא מבקש לראות ממומשת -

פרופ' שלמה אבינרי במאמר "במי לבחור", הארץ 29.1.09

כ>> שם שאף מועמד לראשות הממשלה עדיין לא הגיש הצהרת הון, כשם שאף לא אחד מהם מתיימר להציג מנהיגות מאחדת, כשם שקמפיין ניקיון הכפיים נעלם ברגע שיש קצת מתח ביטחוני, כך גם ליברמן יודע שהוא בסך הכול חלק ממעגל שכולם נהנים בו: המשטרה נראית כאילו שהיא נלחמת בחזקים, והחזקים צוברים עוד כוח – עפר שלח במאמר "המשטרה בעד ליברמן", מעריב27/1/09

>> העיקר הוא הצורך בהקמת ועדת בדיקה עצמאית, שתבדוק את התלונות על פעילות צה"ל בעזה. את הצורך בבדיקה כזו אסור למרוח, ולכן היא לא יכולה להיות מופקדת בידי היועץ המשפטי לממשלה. את הבדיקה הזו אנחנו חייבים לעצמנו בשם המוסר. את הבדיקה הזו אנחנו צריכים לבצע גם בגלל האינטרס של הגנה על החיילים שלנו, משום שאם תיערך בדיקה בישראל, יקטן באופן משמעותי הסיכון של מעצרים ושל משפטים בחו"ל. בדיקה משמעה למצות את התהליך של אחריות אישית השופט בעז אוקון במאמר "קשקוש וגם פקשוש", ידיעות אחרונות 30.1.09

>> נכשל. זה הציון שמגיע לנו – התקשורת, הציבור והפוליטיקאים – על מערכת הבחירות הזו. נכשלנו כי ויתרנו להם: לנתניהו, ללבני ולברק. לא התעקשנו להציק להם בשאלות החשובות. אצלנו היחס לפוליטיקה דומה ליחס שלנו לכדורגל. אנחנו אוהדים מפלגה בלי לשאול שאלות, יש לנו זיקה כמעט שבטית אליה. ובכלל לא איכפת לנו אם היא פועלת למען האינטרסים שלנו. העיקר שתנצח ותהיה בשלטון -

מיה בנגל במאמר "הכישלון שלנו, הרווח שלהם", מעריב 1.2.09

>> האיסור על שידור "תעמולת בחירות", ישירה או עקיפה, מופר כל שעה על ידי מרואיינים ומראיינים ועל ידי עורכי יומנים ותוכניות - האיסור נהפך לבדיחה לאומית. הנוסחה של שידורי התעמולה "הרשמיים" פוגעת ברשימות חדשות ובסיעות קטנות בכנסת היוצאת ובעקרונות יסוד של שוויון. לקראת "יום הדין של השלטון" יישאר הבוחר הישראלי עם עצמו לאחר מערכת בחירות רדודה ומשמימה. יש לקוות שישכיל בכל זאת להתרכז בעיקר – פרופ' זאב סגל במאמר "המולה ותעמולה,, הארץ 2.2.09

>> נוצרה עכשיו הזדמנות יוצאת דופן לשינוי שיטת הממשל. ארבעה ראשי המפלגות הגדולות הצהירו שמוכרחים לשנות את השיטה. צריך להקים ממשלה לשנה אחת בלבד. היא תעביר בכנסת חוק שיעניק לראש הממשלה אופק של ארבע שנים. כך נרפא סוף סוף את המחלה הקשה של הדמוקרטיה הישראלית – חוסר יציבות – נחמיה שטרסלר במאמר "ממשלה חד-שנתית",

>> הציבור מצפה לשינוי שיטת הממשל, לנוכח בחירות שאינן מוכרעות, אובדן היציבות וכושר המשילות של הממשלה. אם ישכילו ראשי המפלגות הגדולות להגדיר את היעד הזה שבו טמון העתיד לתפקוד גופי הממשל ולאמון בדמוקרטיה, עליהם להיות מוכנים להקים קואליציה בלי מי שבעצם מהותם מתנגדים לשינויים הללו–

פרופ' מנחם בן-ששון, יו"ר היוצא של ועדת חוק ומשפט, במאמר "איך נכשלנו בשינוי השיטה", הארץ

>> מינוי ליברמן לתפקיד שר האוצר על ידי בנימין נתניהו הוא מינוי לא ראוי שדגל שחור מתנוסס מעליו. הסיבה: נגד ליברמן מתנהל חקירת משטרה מתקדמת בחשד לשחיתות –

רותם שטרקמן בידיעה "האיש שנתניהו מציע לו את משרד האוצר", The Marker 15.2.09

>> המשימות שיוטלו על ראש הממשלה הבא ידרשו איכויות ייחודיות של מנהיגות – מנהיגות נחושה, המבינה לעומק את הדרוש ומגלה חדשנות מול אינטרסים מוקנים, בורות, מחשבה מיושנת וקנאות –

פרופ' יחזקאל דרור במאמר "ללמוד מלינקולן ודה גול", הארץ

>> הפרקליטות ממשיכה להתנהל ללא בקורת וללא התערבות בג"ץ לגבי "האזרח הקטן" ולגבי התמשכות ההליכים כשמדובר בבכירים. השופטת עדנה ארבל קראה להקמת גוף חיצוני שיבקר את עבודת הפרקליטות. טוב יעשו הח"כים בכנסת החדשה אם יפעלו לחקיקה מתאימה בעניין –

פרופ' זאב סגל במאמר "פרקליטות בלא ביקורת", הארץ 2.3.09

>> ההחלטה להעמיד לדין את קצב מחדדת את המסר שגם האזרח הראשון במדינה חייב לשמור את ידיו, ואת איבריו האחרים, לעצמו. היא גם מציבה בפני כל מטריד (גבר או אשה) תמרור אזהרה ברור: אין מי שעומד מעל החוק, ואין מי שהחוק לצידו אם הוא מנצל את תפקידו לפגוע באחרים –

יולי תמיר במאמר "תמרור אזהרה ברור", הארץ 9.3.09

>> מלכתחילה לא היה ראוי להגיע להסדר טיעון עם הנשיא לשעבר, שכן, כשמדובר באישיות ציבורית בעלת מעמד רם כמו נשיא המדינה, אין להסכים לכל עסקה שהיא. הפרקליטות צריכה לבחון בקפידה את הדברים, אך אל לה להחליף את בית המשפט בתפקיד הפוסק –

פרופ' עמנואל גרוס במאמר "תיקון טעות", מעריב 9.3.09

>> צריך להניח עכשיו לבית המשפט לקבוע אם אכן היה לנו אנס במשכן הנשיא. העבירות שבהן נחשד הנשיא אינן מקרה פרטי וחד פעמי, הן צמחו על קרקע שאיפשרה אותן ויש להן הקשר חברתי רחב יותר. החברה ממשיכה לראות באשה ברייה נחותה, שבגופה סוחרים ואת כבודה רומסים –

מאמר מערכת "כשאת אומרת לא", הארץ 10.3.09

>> אין ספק שהכפפתו של גוף חשוב במלחמה בהלבנת הון – אגף המכס – למפלגה שבראשה עומד חשוד בהלבנת הון – היא יותר מאשר לא תקינה
ציבורית. מדוע חוסר התקינות המשווע הזה? כי נתניהו החליט שהוא יהיה ראש הממשלה בכל מחיר, גם במחיר אובדנה הכלכלי והציבורי של מדינת ישראל – מירב ארלוזורוב במאמר "מה לליברמן ולאגף המכס", T

he Marker 10מן הראוי שהמחוקקים ייצרו קשר עם הציבור, אבל לצורך כך אין לאפשר להם תקציב בזבוזים שנתי. מה הקשר בין מקרר, טלוויזיה, קומקום ןמכשיר ג'י.פי.אס לחיזוק הקשר? – צבי זרחיה במאמר "לבטל את החגיגה על חשבון הציבור", The Marker 16.3.09

>> אם באמת יהיה יעקב נאמן שר משפטים, יהיה עליו להצהיר על כל מערכות היחסים האישיות והמשפטיות שלו ולהבהיר איפא בדיוק קיים ניגוד עניינים –
עו"ד אליעד שרגא מצוטט בתחקיר של ליאת שלזינגר על הקשר בין עו"ד יעקב נאמן לאביגדור ליברמן, מעריב 16.3.09

>> השגיאה הגדולה של נתניהו היא הסיכול הממוקד של אגף התקציבים. המפסיד העיקרי היא מדינת ישראל. נתניהו טעה: במגזר הציבורי גם יריבים מובהקים של האוצר לא יריעו לו, וגם במגזר העיסקי כבר הסיקו מסקנות מהאירועים האחרונים. אורי יוגב עבר על כל הלאווים האדומים שלו עצמו והכל כדי שנתניהו יישאר בשלטון מוטי בסוק. המאמר המלא "תקציב בלי ראש", The Marker 15.5.09

>> עד כמה מושחתת מדינת ישראל? על פי Transparency International , ישראל היא מהמדינות המושחתות במערב. ב 2008 התדרדרה ישראל מהמקום ה-30 למקום 33 מתוך 180 מדינות.במדד אמון בפוליטיקאים של הפורום הכלכלי העולמי ירדה ישראל ב-19 מקומות למקום 61
ליאור דטל. הכתבה המלאה "שחקנית ספסל",The Marker 15.5.09

>> על פי ההצעה המופיעה בחוק ההסדרים, תעביר רשות השידור כשליש מתקציבה לקופת המדינה, כדי שזו תוכל להפעיל פיקוח ולהבטיח שהכספים יוקצו לרכישת הפקות מקור. אין מדובר בגחמה של פקיד אוצר תאב כוח. אין זה אלא ביטוי נוסף לנתק העמוק שבין צורכי החברה האזרחית הישראלית ובין האופן שבו תופש השלטון את תפקידו כמשרת טובת הציבור

ד"ר עמית שכטר. המאמר המלא "תקשורת עצמאית? מה פתאום", הארץ 17.5.09

>> ד"ר נועם יפרח, יו"ר מגן דוד אדום, קיבל מתנה - פרס בגובה 100,000 דולר מהצלב האדום האמריקאי – עולה חשש כי הוא ניצל באופן בלתי תקין את תפקידו הציבורי לשם קבלת מתנה – זוהר גלאי יו"ר ועד העובדים במכתב ליועץ המשפט לממשלה ולמבקר המדינה מצוטט בידיעה של גילת, דיין ושבת, ישראל היום 17.5.09

>> בהיותי ראש ממשלה סברתי שגם ממשלה של 18 שרים היא גדולה מדי לניהולה של מדינה קטנה ולמעשה ניהולה של כל מדינה. עלינו לנהוג מדיניות מרוסנת בגידול הוצאות הממשלה – בנימין נתניהו בספרו הגנוז, מצוטט בידיעה של מזל מועלם, הארץ 18.5.09

>> גם בבריטניה יש שחיתות. אבל בניגוד אלינו, הטיעון המוסרי עודנו משחק תפקיד עוצמתי בשיח הציבורי בבריטניה. אין צורך בהעמדה לדין כדי שנבחר ציבור יתפטר מתפקידו. אפשר להביט בסקנדל בפרלמנט הבריטי, ליהנות ממנו אבל גם קצת לקנא – נדב איל במאמר על השערורייה של החזר הוצאות בפרלמנט בבריטניה [ראה ידיעה קודמת במדור הדשא של השכן], מעריב 18.5.09

>> החלטתו של בית המשפט החוקתי באיטליה לבטל את החוק המעניק חסינות לראש הממשלה, לנשיא ולשני ראשי בתי המחוקקים היא צעד בעל אופי אקטיוויסטי שיפוטי. בישראל הועלו בשנים האחרונות הצעות, שלפיהן הכנסת תקבל חוק שיימנע העמדה לדין של ראש ממשלה כל עוד הוא מכהן בתפקידו. ההצעות האלו לא הבשילו כי מדובר בסטייה משמעותית מעקרונות של שוויון הכול בפני החוק –
פרופ' זאב סגל, המאמר המלא:"בין חסינות לשוויון בפני החוק", הארץ 8.10.09