לכל ארגון במערכת הצבורית יש תפקיד מסוים. למשל משרד החינוך אחראי על ארגון תכני חינוך נאות לילדים בגנים ובבתי הספר ולמבוגרים יותר על החינוך במסגרות אקדמיות וכן על החינוך במסגרות לא פורמליות לילדים ולמבוגרים ואחראי על תהליך ההכשרה של המלמדים במסגרות השונות. למשל עיריה אחראית על מתן שירותים כגון מים, כבישים, תפעול בתי ספר, פינוי אשפה ועוד לתושבים בתחום השיפוט של העיריה וכן הלאה.

בשלטון תקין הארגון מקיים את שלושה העקרונות הבאים:
עקרון ראשון: התכלית לקיומו של הארגון היא מתן שירות נאות לציבור בגיזרה שהארגון הופקד עליו.
עקרון שני: מי שקובע אם השירותים שארגון ציבורי מספק לציבור הם נאותים או לא נאותים הוא מקבל השירות ולא נותן השירות.
עקרון שלישי: מי שאחראי אישית לטיב השירותים, שארגון ציבורי מספק, הוא מי שעומד בראש הארגון. בהרבה ארגונים הוא קרוי מנכ"ל אבל בשירות הצבורי יש מיגוון רחב יותר לתואר של ראש הארגון: בראש משרד ממשלתי עומד השר, בראש עיריה עומד ראש העיריה, בראש מערכת השפיטה עומד נשיא בית המשפט העליון, בראש המשטרה עומד המפקח הכללי וכו'.

בשם העקרונות האלה מקיימים במשטר דמוקרטי במועדים מסוימים בחירות
לראשות השלטון ( ממשלה, נשיא ). האזרחים אינם מומחים לדיסציפלינות השונות של השלטון אבל הם המחליטים אם השלטון התנהל טוב ואם צריך להחליף אותו או לא.

כל האנשים שאני פגשתי חושבים שהם מסוגלים לשפוט את טיב השירות שמספק כל גוף צבורי כגון חינוך, בריאות, רווחה, המשרד לבטחון פנים וכו' ואפילו במידה ניכרת גם את השירות שמספק משרד הבטחון על אף שמידע רב חסר לציבור בענינו בגלל שיקולי סיווג בטחוני. לעומת זאת לא פגשתי אפילו אדם אחד בשירות הציבורי, שחושב ואומר בפה מלא, שאנשים מחוץ למקצוע שלו ולעיסוקו מסוגלים לתת חוות דעת סבירה על טיב השירות שהוא או האירגון שלו מספקים לציבור. את הסתירה הזאת חובה ליישב והיא ניתנת ליישוב. פשוט כל אחד צריך להכיר בכך שכשם שהוא רואה בעיות אצל השני כך גם השני רואה בעיות אצלו. זה קשה כי אנשים מטבעם נוטים להתכחש למציאות, אבל אם עובדים על כך זה מספיק הם מסוגלים להשתחרר ממצב זה.

בשירות הצבורי בישראל קשה מאוד למצוא ארגונים שמקימים את העקרונות שלעיל, ולכן במחשבה ראשונה אפשר לחשוב שכל האמור לעיל הוא יפה מבחינה עיונית אבל לא ישים. לאלה החושבים כך אפשר רק לומר פקחו את עיניכם והסתכלו סביב:
במיגזר העסקי בעולם ובארץ מיישמים יום יום את העקרונות האלה. מי למשל מחליט אם המוסך נתן שירות טוב למכונית האם בעל המוסך או בעל המכונית? כמובן שבעל המכונית ואפילו הוא רק מורה להיסטוריה. יתר על כן ארגון במיגזר העסקי שאינו מתנהג על פי העקרונות האלה פשוט נמחק, כי הלקוחות שלו בורחים ממנו למקום אחר שנותן שירות טוב יותר לפי דעתם. המיגזר הצבורי הוא מונופוליסטי באופיו והלקוחות לא יכולים לבחור בספק שירותים אחר כמו במיגזר העסקי, אבל גם אליו תגיע המהפכה החשיבתית של אימוץ העקרונות שלעיל. הסיבה לכך היא שכאשר כל המערכת מתישרת על פי העקרונות האלה כולם מקבלים שירות טוב יותר ושבעים רצון יותר.

עד אז, כאמור לעיל, אנשים מתכחשים לפסק הדין של הציבור עליהם, וההיחלצות ממצב זה של התכחשות היא אחת מהמשימות הקשות ביותר שאדם יכול לעבור בתוך אישיותו, ויעידו על כך הפסיכולוגים והאנתרופולוגים.
ישנם ארגונים צבוריים שעומק ההתכחשות שלהם נמוך יותר ומהפך חשיבתי יכול להיות יותר קל עבורם וישנם כאלה שעבורם מהפך כזה קשה יותר.
במיגזר העסקי החדרת העקרונות שלעיל היה תהליך של שנים, אבל כיום, כאשר מסביב למיגזר הציבורי מתקיים המיגזר העסקי, אנשים יכולים לראות דוגמא עובדת, ולכן התהליך אינו חייב להיות ארוך ויכול להיות אפילו מהיר יותר מאשר זה שעבר על המיגזר העסקי. כיום, באופן בלתי צפוי, המינוי של מיכאל איתן לשר, המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור, נותן סיכוי להצלחת תהליך כזה. המשימה שעומדת בפניו קשה אבל חשובה מאין כמותה , ולא פחותה מהמשימה העומדת בפני כל אחד מהשרים המופקדים על תיק המוגדר כ"כבד". נאחל לו הצלחה למען כולנו ובייחוד למען ילדינו.


הרשימה הנוכחית דנה בצורך להכניס שינוי ערכי חשיבתי והתמקדה בעקרון השני. ברשימה הבאה נדון בדרך שיכולה להביא לידי שינוי בכיוון הרצוי ונתמקד בעקרון השלישי.