מאת פרופ' דניאל גת

מדינה במצוקה כספית כרונית
החדשות על מחסור כספי בשרותים החיוניים של ישראל הפכו לשגרה; הן כבר כמעט לא בגדר חדשות מאחר שהן צפויות וידועות מראש. לאחרונה התבשרנו על משברים בסעיפים הבאים:
• מערכת בריאות: החדשות האחרונות הן על שיעור הולך וגובר של השתתפות הפרט בהוצאות הבריאות, אף על פי שלכאורה יש לנו ביטוח בריאות ממלכתי לכל אזרח. בשטח, הנושא הזה מוכר שנים ארוכות בכינוי "הזקנה ששוכבת במסדרון".
מערכת החינוך התת אקדמי: אפקטיביות החינוך בירידה תלולה רבת שנים כפי שמתועד בהשגים נמוכים של תלמידים בהשוואה בינלאומית ובהשוואה לעבר שלנו.
• מוסדות אקדמיים: רמת ההוראה והמחקר נשחקת הודות לירידה מתמדת בתקצוב. קליטה של חברי סגל צעירים נחסמת והמוכשרים ביניהם מחפשים את גורלם בחו"ל. עתידה הטכנולוגי של ישראל ממושכן לטובת החשבון השוטף.
• מערכת התחבורה: מערך הכבישים עולה על גדותיו והגודש גוזל מליוני שעות אדם. האוצר מנהל מלחמת חורמה נגד הרחבת רשת הרכבות. פרוייקטים של הרכבת הקלה בשלוש הערים הגדולות מתמשכים ללא סיום נראה לעין.
• מים: הכנרת במצב סיכון וקרובה לנזק בלתי הפיך. נשמעות בשורות על מחסור חמור במים מעבר לאופק המיידי.
• אנרגיה וכח: חברת החשמל משמיעה תחזיות על אי יכולת לעמוד בביקושים הצפויים בקיץ הקרב.
• איכות הסביבה: כמעט כל גופי המים יובשו או הפכו לתעלות ביוב. מומחים מזהירים בפני המלחת והרעלת האקוויפרים העיקריים. לא נעשים צעדים משמעותיים להפרדה ומחזור של אשפה עירונית. מפרץ חיפה, נמל הקישון ורמת חובב נותרו מוקדי סיכון ותחלואה.
• אזורי הפיתוח – אזורי הקיפוח: העוני הפרטי והציבורי מועברים מדור לדור יותר מיובל. נמשכת בריחת המוחות אל מדינת תל אביב.
• תאונות דרכים; אי אכיפת חוקים; התמשכות יתר של תיקים במערכת בתי המשפט; פלישת כלי רכב ממונעים אל מדרכות ופי רחצה; נוכחות דלה או אפסית של שוטרים במקומות עם סיכוני פשיעה, ועוד העט נטויה...

אלה הם בקצרה ההשלכות החלקיות של קופה ציבורית הנמצאת באוברדראפט מתמיד. אבל מה הסיבות לאותה משיכת יתר?
המדינה היא מלכ"ר ענק בו הכנסת משמשת כחבר הדירקטורים האחראי על מדיניות, והממשלה היא זרוע הביצוע ובה ראש הממשלה הוא המנכ"ל והשרים אמורים להיות סמנכ"לים ועל כן אחראים על החטיבות הפונקציונליות השונות, כלומר משרדי הממשלה. מטרת הארגון לספק לבעליו (אזרחי המדינה) שרותים ציבוריים חיוניים שהשוק הפרטי אינו בנוי לספקם.
בכל ארגון חפץ חיים ישנם מרכזי רווח או לפחות מרכזי אי-הפסד. למעשה הכינוי מלכ"ר, "מוסד ללא כוונת רווח" הוא בעצם שגוי. הוא צריך להיות "מוסד ללא כוונת הפסד". אם הוא מפסיד לאורך זמן, הוא לא ישרוד.

אבל בארגון הזה שלנו ישנם, במקום מרכזי רווח, לפחות 4 מרכזי הפסד הגוררים את המדינה למצב המתמיד של משיכת יתר עם ההשלכות שתוארו בתחילה. ארבעת הבולענים הם:
1. הוד והדר, או דולצ'ה ויטה למורמים מעם
2. דולצ'ה ויטה למי שהיו, ולו לתקופה קצרה, מורמים מעם
3. ישראל הגדולה
4. אוכלי חינם אחרים
סיכון מוסרי (moral hazard) הוא כינוי לתחום חקירה חדש בכלכלה. מטרת "סיכון מוסרי" לחקור את המצב השכיח למדי שבו אדם א', הסוכן לוקח על עצמו לבצע עבודה או שרות מסויים עבור אדם ב', הלקוח. ברוב המקרים ללקוח יש פחות מידע על פרטי העבודה והשירות מאשר לסוכן, ומטבע הדברים, הסוכן מנסה לגבות מה שיותר, ולהמעיט בתשומות שהוא משקיע בשירות. על כן גם מכונה המצב הזה "בעיית הסוכן" (the agency problem). הסוכן גם יעשה את מיטבו כדי להשאיר את פרטי עבודתו נסתרים מן הלקוח, כל עוד הלקוח מאפשר לו זאת.
בעיית הסוכן נפוצה ביחסים בין הנהלת ארגון עסקי לבין הלקוחות ובעלי המניות. הלקוחות מעוניינים לקבל ערך הוגן תמורת תשלום, ובעלי המניות מצפים שההנהלה תיצור עבורם מה שיותר ערך. זה לא תמיד קורה. ידוע שהנהלה מרפדת לעצמה את תנאי העסקתה ותנאי הפרישה עד למצבים אבסורדים, מבלי שלבעלי המניות תהה דרך כל שהיא לגלות הפרות אמון אלו ולסכל אותן.
במקרה של מדינה ושלטון, האזרחים הם גם הלקוחות וגם בעלי המניות; השלטון הוא הסוכן. הלקוח מצפה ליחסים הוגנים מצד הסוכן, והסוכן המוגן מפיטורין לפחות לתקופת קדנציה אחת, נוטה להשתמש בשליטה על הקופה והקצאותיה לטובת עצמו ולטובת שולחיו הישירים ובני בריתו. וכך נותרת הקופה הציבורית חסרה בכל מה שנוגע למתן שרותים הוגנים לכלל בעלי המניות שהם במקרה זה גם הלקוחות.


מרכזי ההפסד של הקופה הציבורית:
1. הוד והדר, או דולצ'ה ויטה למורמים מעם
המצב מוכר. מאז ומתמיד הרעיפו על עצמם ח"כים ושרים משכורות גבוהות (ומתעדכנות בנדיבות), הוצאות תחזוקה אבסורדיות, דירות שרד, ביטוחי בריאות מנקרי עיניים, נסיעות לחו"ל, רכב צמוד ונהג צמוד, ועוד מותרות. כדי לטשטש תופעה זו הם מרבים להרעיף הטבות דומות על שאר שחקני הצמרת: הנשיא, ראש הממשלה, מנכלים של משרדים וחברות ציבוריות, שופטי בית המשפט העליון ועל מיוחסים שכמותם. לגבי ארגונים כלכליים בשוק הפרטי, ידוע כי בעלי המניות צריכים להתחיל לדאוג כאשר הארגון מקים לעצמו בניין מטה מהודר, לא פעם על חשבון עוד מפעל או תחנת שירות. תכניות בנייה גרנדיוזיות של מתחם הממשלה בירושלים גורמות לי להרגיש דומה.
2. דולצ'ה ויטה למי שהיו, ולו לתקופה קצרה, מורמים מעם
עוד לא יבשה הדיו על תאור הלשכה ושאר ההטבות לנשיא שפרש קצב, והנה כבר התבשרנו על ההטבות המורעפות על ראש ממשלתנו שפרש, אהוד אולמרט, ובייחוד על לשכתו המפוארת והמוגדלת במגדל משרדים יוקרתי בכתובת יקרה בתל אביב. הגיעו גם שמועות על השימוש המסחרי המתוכנן לאותה לשכה. התירוץ לנדיבות האבסורדית על חשבון הקופה הציבורית הוא הצורך של האזרח לשמור על קשר עם המנהיג הפורש. היה יותר טוב ופחות יקר לו אנשים אלו היו נגישים בזמן כהונתם. מנסיוני אני יכול להעיד כי רובם לא טורחים לענות על דוא"ל.
כמו ההטבות לאותם מורמים מעל, גם הפרישה המוקדמת של אנשי קבע המלווה בפנסיה נדיבה לכל החיים איננה משולמת מן האוויר. כל אזרח משלם מיסים משתתף בחגיגה הזאת.
3. ישראל הגדולה
אחד הסעיפים הכבדים והמכבידים היא מסכת ההשקעות בבינוי ובתשתיות ביישובים שמעבר לקו הירוק. סעיף ההשקעה הזה יונק בשקיקה ובהתמדה רב-שנתית מן העטינים של הפרה החולבת שנקראת ציבור משלמי המיסים. לא ברור לי שכמות המשאבים שהולכת לכיוון הזה משקפת את רמת האינטרס הלאומי של אותו ציבור הנושא בנטל.
4. אוכלי חינם אחרים
אני לא מכיר את כול אוכלי החינם, אבל קבוצה אחת שמזדקרת מעל כולם היא ציבור הגברים החרדים שתורתם אמונתם. מהכרותי, השטחית אמנם, את מסורת ישראל, לא ידוע לי כי גדולי התורה המליצו שדורות שלמים של גברים כשירים יפרשו משוק העבודה, ויטילו עצמם כנטל על כתפי הציבור העמל; קל וחומר על נשותיהן שכורעות תחת עומס הטיפול בסידרת ילדים הגדלה מדי שנה.
מה קורה לנו, הרוב החילוני? האם לנצח נישא על כתפינו את המורמים מעם?

*פרופסור דניאל גת , פרופסור לתכנון ערים וכלכלת מקרקעין, הטכניון