יוסף יעלי מאי 2008
הרשויות הצבוריות השונות אמורות לשרת את הצבור ולעמוד בסטנדרטים של התנהלות שלטונית. הן אמורות להמנע מלעשות מעשים שאינן ראויים מצד אחד
ולעשות מה שנכון לעשות מצד שני כאשר המדדים למה שאינו ראוי ולמה שנכון לעשות תלויים בתקופה שבה מדובר. היום אנו חיים בתקופה שבה הפנים מופנות אל הצרכן, והארגונים השונים צריכים לשרת אותו. במגזר העסקי העקרון הזה מיושם בצורה מלאה, ומי שאינו מקשיב לצרכנים פשוט אינו שורד, כי הצרכנים פונים למי שכן מתחשב בהם. במגזר הצבורי התודעה הזאת עדין לא מפותחת מספיק כי אין לצרכנים אלטרנטיבה גם אם השירות גרוע, אבל אסור לוותר על זכויות הצרכנים לשירות צבורי איכותי, וצריך לדרוש את השירות ברמה התואמת את התקופה שבה אנו חיים. התנועה למען איכות השלטון פועלת ברוח זאת. לרוב היא מגיבה על מעשים לא תקינים ולעתים דורשת קיום מעשה מסוים שצריך להיעשות אבל אינו נעשה. לאף ארגון במדינה אין הנחות בענינים אלה.
אנו רגילים לדבר על שלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת, כאשר במודל הקלסי השירותים ניתנים לאזרחים על ידי הרשות המבצעת. הרשות המבצעת מפעילה פעילויות ושירותים מגוונים לצבור ואנו ומצפים לקבל את השירותים הצבוריים האלה ברמה נאותה ולצערנו זה לא קורה. השירותים שאנו מקבלים בישראל הם ברמה מאוד לא מספקת ובשנים האחרונות בנוסף גם נעשים הרבה מעשים בלתי ראויים. לכולם ברור שהמצב לא טוב והתנועה לאיכות השלטון פועלת לשינוי מצב זה במידת יכולתה.
מבחינה צרכנית גם הרשות השופטת היא רשות שלטונית. היא אמורה לתת שירותי שיפוט, כאשר הלקוחות לשירותים אלה הם המדינה והאזרחים המתדיינים. לצורך זה היא מפעילה ארגון גדול של אנשים (שופטים בלבד יש כ- 1000 ). בראש עומד נשיא בית המשפט העליון ( בשפה עממית הוא המנכל שלה ). גם שירותי מערכת השפיטה אינם מתנהלים ברמה המתאימה לתקופה שבה אנו חיים. נזכיר למשל פגורים של שנים במתן פסקי דין לאחר גמר הדיונים בבית המשפט. בתרבות הארגונית העכשווית כשלים של מערכת ארגונית הם באחריות המנהל שלה, ואליו הצבור אמור לבוא בטענות עליהם.
כך למשל אם יש ציתות בהאזנת סתר שהוא בלתי מוצדק ( כמו שקבע השופט ברנר לגבי ההאזנות לשיחותיו של חיים רמון ) הכשל לא שייך רק לשופט שחתם על הצו. לא קיים מצב של כשל יתום ללא אחראי. מנכל המערכת ( נשיא בית המשפט העליון ) נושא באחריות לכך שאין בקרה ראויה על הוצאת צוים כאלה. ( הדוח הסטטיסטי של המשטרה על האזנות הסתר לשנת 2007 מראה כי רק 0.8% מהבקשות להאזנות הסתר נדחו ע"י השופט, מה שמעלה חשש כבד שמדובר בתקלת שורש במערכת השפיטה ).
בענין הכשלים בתפקודו של נשיא בית המשפט העליון כמנהל מערכת ארגונית התקלה היא רב מערכתית ולא רק שלו. בשעת המינוי שלו אין התיחסות של דרישות מהמועמד להיות בעל כישורי ניהול אלא רק דרישות לותק בשיפוט בבית המשפט העליון. כשם שהתנועה לאיכות השלטון דרשה לאחרונה שיו"ר מפעל הפייס יבחר לאחר בדיקת כישוריו, כך צריך לדרוש שנשיא בית המשפט העליון יבחר רק לאחר בחינת כישוריו הניהוליים. אמנם השופטים הם אנשים טובים הרבה מהממוצע, אבל לנהל ארגון גדול זאת משימה קשה ותובענית, והמועמדים צריכים להכשיר עצמם כראוי למשרה כזאת. אם ישנם כשלים בתפקוד הארגון והם בלתי מטופלים כראוי מצד אחד ומצד שני מנהל הארגון מקדיש את רוב זמנו לשפיטה בבית המשפט העליון, אז יש לשדר לו שהצבור מצפה שיפתור את הבעיות בארגון שהוא מנהל, ולא לתת לו הנחות בענין זה. פשוט אין מישהו אחר שיכול שיכול לפתור את הבעיות. העובדה שהמערכת נקיה משחיתות יכולה להיות ציון כבוד לכל אחד מהמשרתים בה אבל לא מזכה את הראש שלה להתעלם מכשלים במתן השירותים על ידה.
בדרך כלל מנהל יורש מקודמו בתפקיד בעיות שאין לו שליטה עליהן, אבל תוך זמן מסוים ( ימי חסד ) הציפיה ממנו היא לפתור בעיות ולשפר את המצב. יתר על כן בעידן הצרכנות ציפיות הצבור גדלות עם הזמן, ומה שהיה קביל/סביל בעבר סביר שיחדל להיות כך. זאת הסיבה לכך שהטיעון של 60 שנה של שקט בדרישות מהרשות השופטת שכעת מופרות אינו מוצא אהדה רבה בצבור הרחב. כאשר מתגלה כשל, יש לטפל בו באופן עניני ( ולהתיחס בכבוד למי שמצביע עליו, עם כל אי הנעימות שבחשיפת כשל ).
הפתיח למאמר זה נראה בעל אופי אקדמי אבל לאנשים רבים במדינה הענין הנדון כאן הוא מהותי. לדוגמא מערכת השפיטה נכשלה במתן הגנה למשכירי דירות ששוכריהן אינם משלמים שכר דירה. החוק המוצע ע"י ח"כ טרטמן לפתרון הבעיה מנסה לעקוף את הכשל של מערכת השפיטה, אבל הפתרון החברתי הנכון הוא לגרום למערכת השפיטה לתקן את הכשל הזה, ולא להוסיף עוד חוק לספר החוקים של המדינה. הכתובת לכך הוא ראש המערכת.
ראשי מערכת השפיטה לדורותיהם לא הקימו בתוכה מנגנון בקורת ניהולית
( אפילו המנגנון החלקי של נציבות תלונות השופטים הוקם רק לאחר יותר מ-50 שנה ). כיוון שכך, היום מבקר המדינה נכנס לוקואום הזה וחכוכים אישיים מיותרים נוצרים על הרקע זה. גם ההתנגדות המערכת למנגנון משוב חיצוני על ביצועי המערכת ( משוב עורכי הדין ) אינה תואמת את התקופה בה אנו חיים.
מערכת השפיטה אינה המערכת הניהולית הגרועה ביותר בשירות הצבורי, אבל הציפיה של האזרחים היא שהיא תהיה דוגמא ומופת, ולכן חשוב לטפל גם בה במקביל למאבק לשיפור איכות השלטון ברשות המבצעת.