מאת מיכאל פרתם עו"ד

 החיפוש אחר איכות השלטון הנו  עיסוק עתיק יומין, הוא החל  כאשר בני האדם  ביקשו להתארגן בקבוצות.    מאז ומתמיד    האנושות מתמודדת עם הבעייתיות שבריכוז ובניהול    עצמה שלטונית,  שמלווה  תמיד  בתופעות לווי  קשות.    הדרישה לאיכות השלטון היא למעשה הניסיון  האנושי למצוא מזור  להשלכות השליליות של ההכרח להפקיד כוח שררה בידי  מספר מצומצם של מנהיגי ציבור.     למן ההתקבצות הראשונה  מסביב לאש  ועד  לחברה המודרנית ,   החיפוש עבור תרופות למחלות הכוח   נמשך  ללא הפוגה.     כל דור ודור ושאיפותיו לממשל טוב יותר.    
עם התפשטות בני האדם בעולם,  כוסה כדור הארץ  בפסיפס של  חברות שונות ומשונות.   חברות  אנושיות התגבשו והתפצלו לכ- 192   יחידות מדיניות החולשות כמעט על  כל מטר מרובע של שטח מיושב.   בכל אחת מן המדינות האמורות  התפתחה שיטת ממשל משלה.   אין שתי מדינות זהות מבחינת שיטות  הממשל.     לעיתים יש דמיון רב בין שיטות הממשל, אך גם באותן מדינות  שקוראות לעצמן דמוקרטיות קיימים   הבדלים משמעותיים.    נכון   שישנם  מאפיינים  משותפים לכל המדינות  הדמוקרטיות,  אך כל מדינה בחרה לה את הדרך המיוחדת לה.  בכל שיטה אפשר  למצוא ביטויים היסטוריים ותרבותיים  סובייקטיביים, שאין להם  קשר לחשיבה מדינית מדעית. 

ניתן להסתכל על העולם כעל מעבדה  גדולה  של שיטות  ממשל.       ניסוי ותהיה, תחרות, בניה והתפוררות,  ההשפעה הדינמית של תהליכי הפיכה ושינוי,  כך ההיסטוריה רושמת את   האבולוציה והרגרסיה של המאמץ האנושי לארגן את עצמו ביחידות מדיניות תפקודיות.
אין שיטה פוליטית שנולדה יש מאין.  יש רגעים מכריעים אך לכל הכרעה יש רקע היסטורי-חברתי-תרבותי משלו.    כל דור נולד  לתוך מציאות פוליטית מסוימת  ובלית ברירה מצווה הוא  להתמודד עם מפגעי השיטה שירש מאבותיו.     הפטור מהנטל יוענק רק בימי המשיח,   ועד שיבוא לא נראה שיש סיכוי להגיע לשלטון המושלם. ההתמודדות תועבר  בהכרח  לדורות הבאים.  
      כדאי  אפוא   מדי פעם  להביט בניסיון של  חיפוש איכות השלטון  באספקלריה  היסטורית.    
לא קל לאתר ולהגדיר את התהליכים  המרכזיים אשר  עיצבו את  שיטות   הממשל השונות.   כחלק מן הגורמים המשפיעים נמנים בוודאי גם תהליכים היסטוריים ותרבותיים.    בכל ממשל  שבעולם  ניכרים ביטויים של   ההיסטוריה המקומית.    לא ניתן  להבין את היחידה המדינית והשיטה הפוליטית הנהוגה במדינה, ובוודאי שאי אפשר להציע תיקונים ושיפורים בה, מבלי לקחת בחשבון את הייחודיות  התרבותית של המקום.  כך גם לגבי ישראל – ואולי אף ביתר שאת, מאחר שאנו סוחבים על גבינו עגלה תרבותית עמוסה  להפליא. 
מוזר אפוא כי במדינת ישראל     הדיון בסוגיות שלטוניות מתנהל לעיתים קרובות   כאילו שהן מנותקות מכל מימד של זמן או מרחב.     אנו  מזדעזעים כל פעם מחדש  מתופעות חוזרות ונשנות של קלקולים שלטוניים.     השימוש בביטוי  "לא יעלה על הדעת"  המושמע  תדיר   בעקבות    כל פרשיה חדשה,  חושף  איזה שהיא רדידות מחשבתית –  כאילו שהמשמיעים אותו סובלים ממחלת השכחה ומופתעים מחדש מאותם  ליקויים חוזרים.  במבט היסטורי מה שלא יעלה על הדעת, עלה כבר על הדעת במקרים רבים ובתחום הזה אין חדש תחת השמש.  ההתמודדות עם הדינאמיקה  התרבותית וההיסטורית תעזור לנו להבין טוב יותר פגמים שלטוניים. 
החיפוש אחר איכות השלטון  בישראל לא התחיל ב- 1948 ואף לא 50 שנה קודם לכן עם הולדת הציונות.     תחילת החיפוש  בראשית  גיבושו של העם ויש למקמו קרוב יותר לשנת 1500 לפנה"ס.    לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה לערך הגיעו קבוצה של משפחות עבריות  למצרים והחלו להתגבש כיחידה אתנית  אחת  תחת חסותו של  שלטון  מרכזי רב עצמה.     תהליך  הפיכת ערב רב עברי לעם  מלוכד,  שמסוגל לקיים יחידה מדינית נפרדת, התחולל תוך כדי ניסיון מרד ושחרור מכבלי האימפריה המצרית.   העם נולד בחיפוש לחופש פוליטי וכלכלי.   עם ישראל נוצר בחיפוש אחר איכות השלטון.
השיעור הראשון במדע המדינה שלמדו העברים היה על דרך השלילה:  איך לא לבנות ממשל.    המפגש בין  בני יעקב שהתחיל עם רגל ימין הפך לטרגדיה נוראית.    הניסיון המר עם  הדיקטטורה  המצרית  נצרב  בתודעתה  של האומה כמעין סימן לידה.     
אין כלל ספק כי במונחים של העולם העתיק הצירוף של כוח פוליטי, דתי וחומרי הגיע לשיא  במשרת הפרעה.   שליטי מצרים השאירו ביטויים רבים וגשמיים של עוצמה וכוח אשר רבים מהם מצויים אתנו עד עצם היום הזה.    אחד משליטי מצרים שחי  מתישהו בין  2,160 – 2055 לפנה"ס  -  "אנקטיפי"  (Ankhtifi)  שמו -  השאיר   בכתובים תאור מפורט של תפישת עולמו כשליט,  שבין היתר הייתה תפישת עולמם  של רבים מן הפרעונים: 
"אני הייתי ראשיתה ושיאה  של האנושות, לא היה דומה לי לפני  ולא יהיה דומה לי אחרי;  לא נולד איש כמוני ולא ייוולד כמוני.   הגדלתי את הישגי אבותיי ובדורות הבאים לא יהיה אחד שישתווה לי  לא במיליוני שנים."     

לאור היוהרה הפרעונית שהות  ישראל במצרים  נועדה  לכישלון.  אין זה מפתיע כי בתודעה הישראלית שלטון פרעה הוא סמל לשלטון מושחת,  הן פוליטית והן מוסרית.       ירידתם של יעקב ובניו למצרים התבררה כמלכודת דבש.       
עלייתו המטאורית של יוסף הייתה מסנוורת.   הריכוזיות השלטונית במצרים  אפשרה  את הקפצת   יוסף  לראש השרות הציבורי  במסלול  מזורז   (להזכיר, יוסף לא עבר תהליך  קידום מסודר בשרות הציבורי  המצרי).     פרעה ניצל   את כוחו האבסולוטי ועל בסיס היכרות קצרה  נתן ליוסף מינוי רב עצמה.      אף שנראה כי מינוי יוסף  היה מוצלח במיוחד,  קבלת ההחלטה הסתמכה  על שיקול דעתו של אדם  שפועל מתוך חלומות, גחמות ושרירות לב.    אגב הדפוס של יהודי החצר חוזר על עצמו פעמים רבות  בהיסטוריה   ומתגלה לעיתים קרובות כמעמד שברירי  ביותר המעיד דווקא  על חולשת  הקהילה היהודית.     אך  בימי יוסף   הקרבה לשליט  היטיבה עם ישראל.   אוצרות השלטון    נפתחו בפני בית  יעקב.  
ואולם,   בדיקטטורה  מה שעולה מהר יכול  לרדת באותה מהירות.  מגרעותיו של השלטון הריכוזי  התגלו במלוא חריפותן  כעבור זמן לא רב.     "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה...." (שמות א,ח).   שליט כול יכול אומר לעם מה טוב לו ואינו כורה אוזן לאינטרסים של מיעוט שאין לו צורך בו.         
שרירות לב, פזיזות וחוסר סבירות קיצונית  בקרב מקבל ההחלטות  המצרי  הציתו   את אש המרד  והיו המניעים  הישירים  לסיפור יציאת מצרים.      זהו  טבעה של  הדיקטטורה מאז ומתמיד.    כאשר הרודן   הוא "נאור" אנו נוטים להתעלם מן הריקבון הפנימי  המסתתר כדק פרסה מתחת   לפני השטח.   
  סימנים ורמזים לעתיד  לבוא מופיעים ליוסף עוד בטרם יצא מן הכלא.    יוסף נדרש לפשר חלומות  של שני סריסי המלך אשר  הכעיסו את המלך ונכלאו.    אחד הסריסים  הוצא להורג והשני הוחזר לבית המלוכה.   יוסף ראה את הנולד בחלום אך לא היה  הגיון נראה לעין להתנהגות פרעה.   המקריות והשרירותיות  שבסיפור הסריסים     מדגימות  תובנה  מדינית שחוזרת על עצמה בסיפורים רבים בתנ"ך ומחוצה לו.      נתינת  כוח השלטון בידי אדם אחד   מביאה לעיוות  דין, השחתת המידות ותוצאות אבסורדיות  
   כמעט בכל מקום של ראשית צמיחת ההיסטוריה הפוליטית  האנושית, אנו נתקלים בריכוז עצמה בידי מלכים, קיסרים וסוגים אחרים של רודנים.       דוגמאות של חלוקת סמכויות  או בחירות דמוקרטיות  הן נדירות למדי.      יוצא אפוא כי  השיעור  הראשון בחיפוש אחר איכות שלטון בכל קבוצה פוליטית    הוא בהכרח   המאבק כנגד עריצות.  

"מרד   ברודנים הוא עבודת האל".  זו הסיסמה שהציעה  וועדה שהורכבה משלושת אבות האומה האמריקאית:  ג'ון אדמס (הנשיא השני של ארה"ב), תומס ג'פרסן  (הנשיא השלישי של ארה"ב) ובנימין פרנקלין.    סיסמה זו מבוססת על סיפור יציאתו של עם ישראל ממצרים.  הוועדה הציעה  לצייר תמונה של משה רבנו  כשידיו מורמות, שמוביל את עם ישראל לחרות, כסמל לשחרור אמריקה מעריצותו של המלך ג'ורג' ה- III. 
 

מסר  השחרור בסיפור יציאת מצרים הועבר והופץ בין העמים והדורות.     ניתן לומר כי הכרת הצידוק במרד כנגד הרודן   היא אחת התרומות הגדולות של עם ישראל לאנושות כולה.    לצערנו הצורך במסר זה לא פסה מן העולם עד היום הזה.     במאמר משנת  2005 כותב גרהם שוו:  "הסיפור של מאבק ישראל לחופש מהווה עידוד לכל העמים המשועבדים בעולם.  וזה בוודאי סיפור שמעניק השראה לעם המדוכא והמיואש בזימבבווה, שסובל תחת רודנות אכזרית.  האם פרעה במצרים היה יותר גרוע מן הדיקטטור שלנו ?"  [והכוונה לרוברט מוגבה - מפ]   

השלטון המצרי מגיע לשיא  של שרירות לב  חסרת  כל  הגיון ביחסו לעם ישראל,  והכול מתמקד במוחו הקודח של פרעה.    רגשותיו של פרעו נעים בין  שנאה תהומית לבין רחמים עצמיים.   "כבד לב פרעו";  "והכבד את לבו";  "ויחזק לב פרעה";  ”ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת":   כל אלה תיאורים של תהליכי קבלת ההחלטות בממלכת מצרים.   יש דעות    שונות באשר  לגורמים  שהניעו את פרעו מעמדה ולעמדה .    לפעמים נאמר כי  יד האלוהים מכוונת את מחשבותיו, ולעיתים נראה כי הוא בעצמו נמלך בדעתו.    מה באמת מניע את קבלת ההחלטות על ידי פרעה?    שאלה זו  מובילה לדיונים  מעמיקים  בסוגיות   של חופש הבחירה.    אך אין מחלוקת על כך שבין המאפיינים הבולטים בתהליך קבלת ההחלטות ע"י בית פרעה   ניתן למנות את הריכוזיות הגבוהה   ואת הקשיים בהתמודדות  עם המציאות  של המרד.      יהיו מניעיו של פרעה אשר יהיו ,  ההחלטות ללא ספק הן בידיו.  עבור מצרים פרעה הוא המכריע.   בימים ההם,   "לב פרעה"  ומצרים חד הם.

מול המציאות האכזרית של עבודת פרך,  הפריח  המשחרר הלאומי  הבטחה לשפע כלכלי ללא מאמץ :  " ארץ זבת חלב ודבש ".     נס המרד שם את הדגש  אפוא על  מהפכה בתנאים הפיזיים:   תיקון  המצב הקיומי ממחסור  לעושר.    הרעיון כי מקורות המזון נודפים מן הארץ נראה  מוגזם ואף קצת מגוחך.   אך השאיפה  לעושר ללא מאמץ עדיין קיימת בבני האדם.     באותם זמנים עם ישראל ראה בהבטחת משה הבטחה בת קיימה.   עבר זמן עד שלמד העם כי אין עושר ללא מאמץ, ואפילו בארץ המובטחת.   כסיסמת בחירות   "ארץ זבת חלב ודבש" היא  סיסמה מושכת;   היא החלום שמוכרים  לנו כל ערוצי המדיה עשר פעם ביום.    אך אין היא יכולה להוות תחליף לתכנית מעשית להתמודדות עם המציאות.

בניסיונותיו לשכנע את העם לצאת את מצרים,  משה פוסח על  רבים מן האלמנטים של שלטון מסודר:  איזה משטר יהיה בארץ המובטחת?   מי ישלוט?  כיצד שולטים?    הנושאים הפוליטיים של חלוקת הכוח לא היוו חלק בסיפור היציאה ממצרים.    המרכיבים של עצמה פוליטית טופלו ע"י האלוהים באופן בלתי אמצעי.    המרד, ההתארגנות ליציאה, היציאה עצמה והניצחון על המצרים אינם מיוחסים כלל למעשה ידי אדם.    הצלחת העם בהימלטות ממצרים לא נבעה מיכולתו   להתארגן או לרכז עצמה כנגד המצרים.   נכון שהיה מנהיג כריזמטי אך הוא היה זקן, כבד פה,  והססן.    לא ניתן להשוות את מנהיגותו של משה לטיפוס המנהיג המקובל בעולם העתיק.    
עם ישראל יצא למדבר ללא תכניות  למנגנון שלטוני ומבלי שקיבל הנחיות לניהול עצמי.        הכוח הפוליטי האבסולוטי  של פרעה  סולק.   העם  התרחק מסיר הבשר ונע לתוך  הבלתי נודע הצחיח  ללא כל מנהיגות אזרחית נורמאלית. 
 עד מהרה התברר כי  החסר בתהליכי ממשל מסודרים  גורם  לבעיות קשות  וחוזרות.    לא זו אף זו,  הניסיון להשליט משפט וסדר  -    שרגע השיא שלו היה מתן תורה בהר סיני,    נעשה ללא התייחסות לענייני ממשל.
בהעדר כללים מסודרים של ניהול עצמי,    תהליך קבלת ההחלטות  של העם במדבר היה קלוקל.    התנהגות העם זכתה לציונים נמוכים מאוד מפי  התורה עצמה. לדוגמה:  לאחר  אחד המשברים  זכה מקום החניה של העם  לכינוי    "מסה ומריבה על ריב בני ישראל...".    
ניתן לתאר את הניהול הציבורי של ישראל במדבר  כך:  העם מתלונן בפני המנהיג -   המנהיג מתלונן בפני הסמכות העליונה – הסמכות העליונה  מעניקה פתרון.    כפי שנאמר:   "וילנו העם על משה לאמר מה נשתה...."  ;  "וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר."  ;   "..בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינים עליו, ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה." ;  "וידבר יהוה אל משה לאמר: שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר...,"  ;   "וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים..."  (שמות טו– טז-יז)
 שיטת הטרוניה לא  הניחה את דעתו של אף אחד.    משה, העם והאלוהים  כולם  היו ממורמים.   בטקסט ישנה הבנה   כי העם  אינו נושא בכל האשמה למצב  והפתרון  נעוץ בקביעת  נורמות ברורות.     היחס ישיר בין  שיפור בניהול העם לבין  קביעת חוק וסדר  מופיע בפרשת המים המרים:   "וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו".   (שמות טו – כד-כה)   הרמב"ן מפרש את הפסוק כך:  "שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת  באהליהם בעניין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו."
 למרות ההבנה בצורך להשליט כללי התנהגות,   ישראל  המשיך  במסעו במדבר ללא כל הדרכה ברורה בדבר ממשל עצמי.     לתוך חלל ריק זה נכנס האלתור והבלגן  (נשמע מוכר).  "וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם [!?] מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב[?]" 
באופן מפתיע   יצא כי  השיעור הראשון  בתורת הניהול  הציבורי ניתן ע"י  נכרי שלא היה לו כל קשר לסיפור יציאת מצרים ואף לא קיבל הדרכה מן האלוהים.    יתרו לא התרשם במיוחד  מיכולת  הניהול של משה,  "לא טוב הדבר אשר אתה עשה."    אך יתרו אינו רק מבקר - הוא גם מדריך.   והוא  ממשיך להעביר  שעור מפורט כיצד לבנות מערכת של שרות ציבורי:    "ואתה תחזה מכל העם    אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת."      יתרו עוד מדגיש כי עמידה בכללי מינהל תקינים  יבטיחו  לעד את יכלתו של העם  "לעמוד על מקמו לחיות בשלום". 
משה, שגדל במציאות רב תרבותית  (מצרית/עברית/מדינית),  היה פתוח לקבלת ייעוץ חיצוני.  "וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר."     בעקבות מתן "תורת יתרו"   חל שיפור ניכר בניהול ענייני הציבור.    אך גם אז  נעדרה ההתייחסות למה שאנו מכירים כ"רשות המבצעת".     יתרו לא  ניסה, ככל הנראה,   להנחיל כללים לעידן שאחרי משה.    השאלות   הקשורות בבחירת מנהיגות בשר ודם  פשוט לא עמדו על הפרק.
 ברפידים פגש העם את יתרו ועקב זאת הוקם המנגנון השיפוטי/ניהולי.  משם נמשך העם להר סיני.   אך גם  במעמד המכונן של הר סיני  לא ציפה לעם   מתן תורה מדינית סדורה.     
עשרת הדברות אינן נוגעות  ישירות לשאלות בסיסיות  של ארגון החברה והממשל.     עפ"י איזה  דיבר ניתן לבנות את  מערכת השפיטה,  דרך הבחירות, הרשות המבצעת?     עשרת הדברות מתייחסות  ליחסים שבין אדם ואלוהים ובין אדם לאדם.  כל השאר זה פרשנות.  
סיפור יציאת  מצרים הוא סיפור לידתו של עם  ללא ממשל בשר ודם.    נוהגים אנו לדבר הרבה על הפרדת הדת מן המדינה.  בהר סיני הפריד האלוהים את המדינה מן הדת,  דהיינו  דת ללא מדינה.   נוצר  אפוא  עם ללא מדינה בכוח מנהיגותו של משה, שמאחוריה  לא עמד כוח פוליטי גשמי.   
קיימות  מספר רב של מסקנות שניתן להסיק מן המצב הפרדוקסאלי של עם ישראל  לאחר מעמד הר סיני.     נציין רק שתיים מהן:     ראשית, ניתן לומר   כי תורת משה  מעניקה  לעם חופש  רב  בבחירת שיטת הממשל.    כמו שמשה היה נכון לאמץ את "תורת יתרו"  לצורך ניהול ענייני הציבור, כך גם  העם צריך היה להיות נכון לאמץ את שיטת הממשל הטובה ביותר עבורו.  ההתמודדות עם האתגרים של התיישבות והגנה על הארץ, מחייבים גמישות ופתיחות על מנת לאפשר אימוץ כללים התואמים הן את מוסר ישראל והן את הצרכים האובייקטיביים.   מסקנה שנייה יכולה להיות  כי  העדר ממשל בשר ודם בתורת משה פירושו, שה' אינו רוצה  כי לעם ישראל תהיה ממשלה.    לפי גישה זו,  קבלת המוסר האישי  יחד עם עול מלכות ה'  הייתה מייתרת  את הצורך בממשל בשר ודם.  בשמות רבא נמשל עם ישראל לבת מלכים שנשבתה בידי ליסטים ובא המלך והצילה.  "לאחר ימים ביקש לישא אותה לאישה".   לפי הדימוי הזה, האלוהים לא היה זקוק למתווכים וכל שאיפותיו בקשר בלתי אמצעי עם העם.  
בין כה  וכה , בסיפור יציאת מצרים קיבל העם ערכים נשגבים שהם נכסי צאן ברזל לאנושות כולה:   ערך החירות, ערך המשפט, ערך המוסר.   אך במונחים של  מסגרת פוליטית  לא קיבל העם יותר מדי.   תורת משה חסרה  התייחסות מפורשת ומסודרת  לטיפול בנושאים הקשורים לכוח ועצמה גשמית.       פרופ' רות וויסה מדברת על תקופה מאוחרת בהיסטוריה של עם ישראל, תקופת הגלות,   אך נדמה כי דבריה  רלבנטיים  גם לתקופת המדבר ואף משקפים השלכות של תקופת המדבר:    "היהודים התרכזו בתחום ההתקדמות המוסרית ללא כל מבנה פוליטי להגן על התרבות היהודית או על הילדים שהיו אמורים להמשיכו." 
שאלה מעניינת היא כיצד תוך כמה דורות מסיני  הגיע העם    ממצב של התנגדות אמיצה לעריצות וניסיון לבנות חברה מוסרית ללא ממשל,  אל   מצב של מלכות ריכוזית עם סממנים של שחיתות ועריצות.

[סוף]

[1] מספר החברים באו"ם היום.

[2] Ian Shaw, ed. The Oxford History of Ancient Egypt, p 128-129

[3] Franklin's design was recommended by the first committee for the reverse side of the Great Seal. The above realization was made by Benson J. Lossing for Harper's New Monthly Magazine in July 1856. The first committee made no sketch (that survives) of their design – one that is more historical than religious

Thomas Jefferson liked the motto "Rebellion to Tyrants is Obedience to God" so much, he used it on his personal seal. Also, it seems to have inspired the upper motto on the final reverse side of the Great Seal: Annuit Coeptis (God has favored our undertakings).

[4] www.zimbabwesituation.com/nov25a_2005.html

[5] RUTH WISSE