מאת: דוד איתן, 2005
1. החלטות פחות טובות. בכל תחומי העשייה והשירות לאזרח יש צורך במומחיות, מיומנות וניסיון. ככל שרמת קבלת ההחלטות גבוהה יותר
וככל שמדובר בתקציבים גדולים יותר, ישנה חשיבות גדולה יותר לקבלת החלטות נכונות. בדרך כלל הרקע והניסיון של הממונים הפוליטיים נחותים יחסית, ולכן איכותן של ההחלטות המתקבלות טובה פחות, והדבר פוגע בכולנו. כפי שלא היינו לוקחים את מכוניתנו למוסכניק שמונה משום שהוא בן אחותו של חבר מרכז המפלגה, באותו אופן אנו לא רוצים שהחלטות בנושאי בריאות, חינוך, תשתיות וכד' תתקבלנה על ידי חבר מרכז מפלגה או קרובו אלא על ידי עובדי ציבור מיומנים ובעלי ניסיון, הרואים את טובת הכלל מול עיניהם.
2. פגיעה ברמת התכנון ובעבודת המטה מאחר ובדרך כלל, הממונים הפוליטיים אינם בקיאים בתחומי פעילותם והשיקולים לקבלת החלטות אינם שיקולים מקצועיים אלא מוכתבים מאינטרסים פוליטיים ואישיים, פוחת הצורך בתכנון ובעבודת מטה רצינית. העובדים אינם מתאמצים לבצע עבודת תכנון איכותית שכן הם נוכחים לדעת שממילא לא יתחשבו בנתונים ובניירות העבודה שהם מכינים.
3. שיקולים מוטים לטובת מקורבים. השיקולים המנחים את הממונים הפוליטיים בעבודתם, לעתים קרובות, מוטים לטובת מקורביהם ומקורבי אלה הבוחרים בהם ו/או הממנים אותם, דבר הפוגע בטובת הכלל.
4. אי הקדשת זמן העבודה לתחום שאותו הם אמורים לקדם. הממונים הפוליטיים, במקום להקדיש את כל זמן העבודה, עבורה הם מקבלים שכר, לקידום הנושאים בהם הם אמורים לטפל, מקדישים חלק ניכר מזמן העבודה לענייני המפלגה בה הם חברים ולקידום ענייניהם של אלה שמינו אותם, והדבר פוגע בשגרת העבודה בגוף בו הם מועסקים.
5. דרדור מוסר העבודה הכפיפים נוכחים לדעת שחלק ניכר מיום העבודה של הממונים עליהם מוקדש לסיוע אישי למי שמינה אותם, לענייני המפלגה ולענייניהם הפרטיים. לצורך זה, הממונים הפוליטיים גם יוצאים באופן תדיר מהעבודה. העובד הכפיף מבין מהר מאד שממונה פוליטי לא יעיר לו על התנהגות שהוא עצמו נוהג על פיה , שלא כל כך אכפת לו מרמת הביצוע ושהוא אינו בקיא בתחומי העבודה עליהם הוא מופקד. מצב עניינים זה מעודד את העובדים לנהוג באופן דומה. בזמן העבודה עושים 'סידורים', מנהלים שיחות טלפון פרטיות ומתרשלים בביצוע מטלותיהם.
6. זמניות בתפקיד. ממונים פוליטיים יודעים בדרך כלל מראש שהם ישרתו בתפקידם זמן מוגבל, והתפקיד אותו הם ממלאים אינה הקריירה המקצועית שלהם. לכן אין להם אינטרס להשקיע מאמצים במילוי תפקידם. נהפוך הוא, הם מנסים לקדם את ענייניהם האישיים מהר ככל האפשר.
7. אי הקפדה על החוק ועל כללי מינהל תקין. מאחר והממונים הפוליטיים אינם מרגישים את עצמם כחלק של המערכת הציבורית, הם גם אינם רואים עצמם כפופים לנוהלי העבודה ובמקרים רבים הם פועלים לפי רצונם והבנתם, בניגוד לכללי מינהל תקינים. לעתים ההפרה היא ביודעין ולעתים בגלל חוסר ידיעה וחוסר הבנה.
8. שיקולי זמן קצר. חשוב שמקבלי ההחלטות יקבלו החלטות שהן איכותיות לטווח הארוך. כך נוהג הדרג המקצועי של משרדי הממשלה, העיריות וכו'. ואילו השיקולים המנחים את הממונים הפוליטיים הינם שיקולי זמן קצר, בדרך כלל מועד הבחירות הקרובות.
9. אי שוויון בהזדמנויות לכלל האזרחים. איוש משרות על ידי מקורבים פוגע בסיכוייהם של אזרחים מהשורה להתחרות על אותן משרות.
10. פגיעה בדרגים המקצועיים הבכירים והורדת איכותם של עובדי הציבור. מינוי של ממונים פוליטיים לתפקידים הבכירים בארגון חוסם את אפשרויות הקידום של דרגי הביניים, שבמשך השנים צברו ניסיון ורכשו מיומנות מקצועית בתחום עיסוקם. העדר אפשרות להתקדם לתפקיד בכיר פוגע במוטיבציה של דרג הביניים להצטיין, משום שהוא יודע שגם אם יצטיין, אין לו סיכוי לקבל תפקיד בכיר. יתרה מכך, עובדים טובים, לרבות עובדים צעירים שרק החלו לעבוד, נוכחים לדעת שקלושים סיכוייהם להתקדם לתפקידים בכירים והם מחליטים לפרוש מהסקטור הציבורי לתחומים אחרים, בהם יוכלו לבטא את יכולותיהם ולהתקדם. נטישת עובדים איכותיים את המערכת הציבורית היא הרסנית והיא פוגעת, ותפגע עוד יותר בעתיד, בתפקודן של המערכות הציבוריות. בסופו של דבר, תהליך זה יגרום לכך שהמערכת תישאר בעיקר עם עובדים ברמה נמוכה [ראה גם סעיף 9].
11. שובל מינויים. כמעט כל ממונה פוליטי משתמש בתפקידו כמנוף להעסקת מקורביו ומקורבי חברי מפלגה אחרים. מכאן שממונה פוליטי גורר אחריו שובל של מינויים נוספים בדרגים נמוכים יותר, שלא היו יכולים להתקבל לעבודה על פי כישוריהם, ונזקי העסקתם מפורטים במסמך זה. ישנם ממונים פוליטיים ששובל המינויים הנוספים שלהם מגיע למאות מינויים.
12. החלשת כושר העמידה של נבחרים מול הלחצים למינוי מקורבים לא כל הנבחרים מושחתים, חלקם מעוניינים לבצע את תפקידם באופן הטוב ביותר שניתן. הגבלות על מינויים פוליטיים מסייעים להם לעמוד בפני לחצים המופעלים עליהם למנות מקורבים בלתי ראויים. ככל שההגבלות על מינויים פוליטיים תפחתנה, יתרבו המינויים הבלתי ראויים וגם נבחר שבתוך תוכו מתנגד למינוי, לא יוכל להיעזר בחוקים ובתקנות על מנת להדוף את הלחצים עליו.
13. פגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון אזרחים נוכחים לדעת שהנבחרים אינם עושים כמיטב יכולתם לשרת את הציבור. יתרה מכך, הם משתמשים במשרתם לקדם את עצמם ואת מקורביהם. התנהלות זו פוגעת באמון הציבור ברשות ומעודדת התנהגות דומה של האזרחים [לדוגמא, העלמת מיסים]. ערעור אמון הציבור במשטר גם מסוכן לעצם קיומה של הדמוקרטיה.
14. בזבוז כספי ציבור. אין זה מקרה שסעיף זה הינו הסעיף האחרון. הציבור הרחב רואה את משכורתיהם ותנאי העסקתם של הממונים הפוליטיים, ובצדק רואה בדבר בזבוז כספי ציבור. אמנם נכון שבמקרים רבים הממונים הפוליטיים מקבלים שכר גבוה ומופרז, ולא אחת אף קורה ש"מייצרים" תפקידים רק לצורך העסקתם, עם זאת, הנזקים ובזבוז הכספים הנגרמים לציבור בשל המינויים הפוליטיים [ראה לעיל], גדולים אלפי מונים מהמשכורות שהם מקבלים.
15. ומה נהוג בארה"ב?
בארה"ב הנבחרים מתחלפים כל ארבע/שמונה שנים [ובמקרים רבים קיימת קדנציה שלישית ויותר] דבר המבטיח שתחלופת המינויים הפוליטיים אינה רבה [לעומת ישראל בה תדירות החלפת שרי הממשלה הנה פחות משנתיים].
בארה"ב הנבחרים [הממנים מינויים פוליטיים], נבחרים בבחירות אישיות. על מנת להיבחר מחדש, עליהם להוכיח הישגים לרבות ניהול תקין ויעיל. לנבחרים אינטרס חזק להבטיח תפקוד הכי טוב שניתן של אלה אותם הם ממנים ולכן הם דואגים למינויים פוליטיים איכותיים[לעומת ישראל, בה אין בחירות אישיות ולצורך בחירה חוזרת הנבחרים אינם תלויים בציבור הבוחרים אלא במנגנון המפלגה או בחברי מרכז או בחברי המפלגה ולכן, רמתם וכישוריהם של המינויים הפוליטיים אינם שיקולים מהותיים].
בארה"ב, מינויי פוליטי חייב לקבל אישור של הגוף הנבחר[ קונגרס, סנאט וכד'] דבר התורם לכך שמי שמתמנה, יהיה בעל כישורים הולמים [ לעומת ישראל בה בדרך כלל יכול שר למנות את מי שירצה ].
בארה"ב שיעור[אחוז] המינויים הפוליטיים מתוך כלל עובדי הציבור נמוך פי ארבע מאשר בישראל [ בארה"ב מנוי פוליטי אחד על כל 1,000 עובדים לעומת ישראל בה יש כבר היום מינוי פוליטי אחד על כל 230 עובדים].
מאת: דוד איתן, 2005
1. החלטות פחות טובות. בכל תחומי העשייה והשירות לאזרח יש צורך במומחיות, מיומנות וניסיון. ככל שרמת קבלת ההחלטות גבוהה יותר
וככל שמדובר בתקציבים גדולים יותר, ישנה חשיבות גדולה יותר לקבלת החלטות נכונות. בדרך כלל הרקע והניסיון של הממונים הפוליטיים נחותים יחסית, ולכן איכותן של ההחלטות המתקבלות טובה פחות, והדבר פוגע בכולנו. כפי שלא היינו לוקחים את מכוניתנו למוסכניק שמונה משום שהוא בן אחותו של חבר מרכז המפלגה, באותו אופן אנו לא רוצים שהחלטות בנושאי בריאות, חינוך, תשתיות וכד' תתקבלנה על ידי חבר מרכז מפלגה או קרובו אלא על ידי עובדי ציבור מיומנים ובעלי ניסיון, הרואים את טובת הכלל מול עיניהם.
2. פגיעה ברמת התכנון ובעבודת המטה מאחר ובדרך כלל, הממונים הפוליטיים אינם בקיאים בתחומי פעילותם והשיקולים לקבלת החלטות אינם שיקולים מקצועיים אלא מוכתבים מאינטרסים פוליטיים ואישיים, פוחת הצורך בתכנון ובעבודת מטה רצינית. העובדים אינם מתאמצים לבצע עבודת תכנון איכותית שכן הם נוכחים לדעת שממילא לא יתחשבו בנתונים ובניירות העבודה שהם מכינים.
3. שיקולים מוטים לטובת מקורבים. השיקולים המנחים את הממונים הפוליטיים בעבודתם, לעתים קרובות, מוטים לטובת מקורביהם ומקורבי אלה הבוחרים בהם ו/או הממנים אותם, דבר הפוגע בטובת הכלל.
4. אי הקדשת זמן העבודה לתחום שאותו הם אמורים לקדם. הממונים הפוליטיים, במקום להקדיש את כל זמן העבודה, עבורה הם מקבלים שכר, לקידום הנושאים בהם הם אמורים לטפל, מקדישים חלק ניכר מזמן העבודה לענייני המפלגה בה הם חברים ולקידום ענייניהם של אלה שמינו אותם, והדבר פוגע בשגרת העבודה בגוף בו הם מועסקים.
5. דרדור מוסר העבודה הכפיפים נוכחים לדעת שחלק ניכר מיום העבודה של הממונים עליהם מוקדש לסיוע אישי למי שמינה אותם, לענייני המפלגה ולענייניהם הפרטיים. לצורך זה, הממונים הפוליטיים גם יוצאים באופן תדיר מהעבודה. העובד הכפיף מבין מהר מאד שממונה פוליטי לא יעיר לו על התנהגות שהוא עצמו נוהג על פיה , שלא כל כך אכפת לו מרמת הביצוע ושהוא אינו בקיא בתחומי העבודה עליהם הוא מופקד. מצב עניינים זה מעודד את העובדים לנהוג באופן דומה. בזמן העבודה עושים 'סידורים', מנהלים שיחות טלפון פרטיות ומתרשלים בביצוע מטלותיהם.
6. זמניות בתפקיד. ממונים פוליטיים יודעים בדרך כלל מראש שהם ישרתו בתפקידם זמן מוגבל, והתפקיד אותו הם ממלאים אינה הקריירה המקצועית שלהם. לכן אין להם אינטרס להשקיע מאמצים במילוי תפקידם. נהפוך הוא, הם מנסים לקדם את ענייניהם האישיים מהר ככל האפשר.
7. אי הקפדה על החוק ועל כללי מינהל תקין. מאחר והממונים הפוליטיים אינם מרגישים את עצמם כחלק של המערכת הציבורית, הם גם אינם רואים עצמם כפופים לנוהלי העבודה ובמקרים רבים הם פועלים לפי רצונם והבנתם, בניגוד לכללי מינהל תקינים. לעתים ההפרה היא ביודעין ולעתים בגלל חוסר ידיעה וחוסר הבנה.
8. שיקולי זמן קצר. חשוב שמקבלי ההחלטות יקבלו החלטות שהן איכותיות לטווח הארוך. כך נוהג הדרג המקצועי של משרדי הממשלה, העיריות וכו'. ואילו השיקולים המנחים את הממונים הפוליטיים הינם שיקולי זמן קצר, בדרך כלל מועד הבחירות הקרובות.
9. אי שוויון בהזדמנויות לכלל האזרחים. איוש משרות על ידי מקורבים פוגע בסיכוייהם של אזרחים מהשורה להתחרות על אותן משרות.
10. פגיעה בדרגים המקצועיים הבכירים והורדת איכותם של עובדי הציבור. מינוי של ממונים פוליטיים לתפקידים הבכירים בארגון חוסם את אפשרויות הקידום של דרגי הביניים, שבמשך השנים צברו ניסיון ורכשו מיומנות מקצועית בתחום עיסוקם. העדר אפשרות להתקדם לתפקיד בכיר פוגע במוטיבציה של דרג הביניים להצטיין, משום שהוא יודע שגם אם יצטיין, אין לו סיכוי לקבל תפקיד בכיר. יתרה מכך, עובדים טובים, לרבות עובדים צעירים שרק החלו לעבוד, נוכחים לדעת שקלושים סיכוייהם להתקדם לתפקידים בכירים והם מחליטים לפרוש מהסקטור הציבורי לתחומים אחרים, בהם יוכלו לבטא את יכולותיהם ולהתקדם. נטישת עובדים איכותיים את המערכת הציבורית היא הרסנית והיא פוגעת, ותפגע עוד יותר בעתיד, בתפקודן של המערכות הציבוריות. בסופו של דבר, תהליך זה יגרום לכך שהמערכת תישאר בעיקר עם עובדים ברמה נמוכה [ראה גם סעיף 9].
11. שובל מינויים. כמעט כל ממונה פוליטי משתמש בתפקידו כמנוף להעסקת מקורביו ומקורבי חברי מפלגה אחרים. מכאן שממונה פוליטי גורר אחריו שובל של מינויים נוספים בדרגים נמוכים יותר, שלא היו יכולים להתקבל לעבודה על פי כישוריהם, ונזקי העסקתם מפורטים במסמך זה. ישנם ממונים פוליטיים ששובל המינויים הנוספים שלהם מגיע למאות מינויים.
12. החלשת כושר העמידה של נבחרים מול הלחצים למינוי מקורבים לא כל הנבחרים מושחתים, חלקם מעוניינים לבצע את תפקידם באופן הטוב ביותר שניתן. הגבלות על מינויים פוליטיים מסייעים להם לעמוד בפני לחצים המופעלים עליהם למנות מקורבים בלתי ראויים. ככל שההגבלות על מינויים פוליטיים תפחתנה, יתרבו המינויים הבלתי ראויים וגם נבחר שבתוך תוכו מתנגד למינוי, לא יוכל להיעזר בחוקים ובתקנות על מנת להדוף את הלחצים עליו.
13. פגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון אזרחים נוכחים לדעת שהנבחרים אינם עושים כמיטב יכולתם לשרת את הציבור. יתרה מכך, הם משתמשים במשרתם לקדם את עצמם ואת מקורביהם. התנהלות זו פוגעת באמון הציבור ברשות ומעודדת התנהגות דומה של האזרחים [לדוגמא, העלמת מיסים]. ערעור אמון הציבור במשטר גם מסוכן לעצם קיומה של הדמוקרטיה.
14. בזבוז כספי ציבור. אין זה מקרה שסעיף זה הינו הסעיף האחרון. הציבור הרחב רואה את משכורתיהם ותנאי העסקתם של הממונים הפוליטיים, ובצדק רואה בדבר בזבוז כספי ציבור. אמנם נכון שבמקרים רבים הממונים הפוליטיים מקבלים שכר גבוה ומופרז, ולא אחת אף קורה ש"מייצרים" תפקידים רק לצורך העסקתם, עם זאת, הנזקים ובזבוז הכספים הנגרמים לציבור בשל המינויים הפוליטיים [ראה לעיל], גדולים אלפי מונים מהמשכורות שהם מקבלים.
15. ומה נהוג בארה"ב?
בארה"ב הנבחרים מתחלפים כל ארבע/שמונה שנים [ובמקרים רבים קיימת קדנציה שלישית ויותר] דבר המבטיח שתחלופת המינויים הפוליטיים אינה רבה [לעומת ישראל בה תדירות החלפת שרי הממשלה הנה פחות משנתיים].
בארה"ב הנבחרים [הממנים מינויים פוליטיים], נבחרים בבחירות אישיות. על מנת להיבחר מחדש, עליהם להוכיח הישגים לרבות ניהול תקין ויעיל. לנבחרים אינטרס חזק להבטיח תפקוד הכי טוב שניתן של אלה אותם הם ממנים ולכן הם דואגים למינויים פוליטיים איכותיים[לעומת ישראל, בה אין בחירות אישיות ולצורך בחירה חוזרת הנבחרים אינם תלויים בציבור הבוחרים אלא במנגנון המפלגה או בחברי מרכז או בחברי המפלגה ולכן, רמתם וכישוריהם של המינויים הפוליטיים אינם שיקולים מהותיים].
בארה"ב, מינויי פוליטי חייב לקבל אישור של הגוף הנבחר[ קונגרס, סנאט וכד'] דבר התורם לכך שמי שמתמנה, יהיה בעל כישורים הולמים [ לעומת ישראל בה בדרך כלל יכול שר למנות את מי שירצה ].
בארה"ב שיעור[אחוז] המינויים הפוליטיים מתוך כלל עובדי הציבור נמוך פי ארבע מאשר בישראל [ בארה"ב מנוי פוליטי אחד על כל 1,000 עובדים לעומת ישראל בה יש כבר היום מינוי פוליטי אחד על כל 230 עובדים].