מאת דודי אילת,מרצה ומנחה במרכז האקדמי פרס,שלוחת אוניברסיטת דרבי והאוניברסיטה הפתוחה,
דוקטוראנט באתיקה באוניברסיטת בן גוריון.
*********************************************************************
אחד מהלקחים החשובים ממלחמת לבנון – היה מצבו העגום של העורף,מידת פגיעותו והכשלים החמורים של רשויות המדינה לתת מענה הולם למתקפת פתע של טילים ארוכי טווח. לקחים נוספים היו בתחום מערך המילואים וכשירותו ועצם נכונותה של " מדיניות ההכלה המפורסמת" בה ישראל מבליגה ועוצמת עין להתעצמותו של ארגון טרור עוין ושלוחה אירנית הפועלת בגבולנו הצפוני.
לגבי העורף- לפני מספר שבועות התקיים תרגיל חירום לאומי שמטרתו העיקרית היא לבדוק את מוכנות המדינה והגורמים האחראים. צריך לקוות שיש בתרגול זה אכן למידה מלקחי העבר וניסיון לתכנן תחת לאלתר לקראת העימות הבא לתרחישי מלחמה ומתקפות משולבות של טילים ופיגועי טרור.
בישראל לתופעת האלתור מתלווה תופעה לא פחות חמורה והיא אי יכולת קבלת אחריות אישית למחדלים.
במאמר קודם שכתבתי ופרסם באתר התנועה לאיכות השלטון, ניתחתי את לקיחת האחריות (יותר נכון-אי לקיחת האחריות..) של ראש הממשלה אהוד אולמרט פועל יוצא של דו"ח וינגורד(עוד הדו"ח המקדמי שיצא באפריל 2007)
דו"ח זה קבע באופן ברור כי" לרה"מ מר אהוד אולמרט,למר עמיר פרץ שר הביטחון ולרמטכ"ל היוצא דן חלוץ היתה תרומה אישית מכרעת לליקויים ולכשלים כמו גם להישגים שנמצאו במלחמת לבנון ה-2".( שם,ע"מ 113). בהמשך ובאופן חריף יותר,מציין הדו"ח כי "רה"מ כשל בתפקידו כמנהיג הצריך להוביל את עמו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות". (שם,ע"מ 131).
למרות זאת בחר רה"מ לא לקחת אחריות והיה היחיד שלא עשה זאת עד כה. רה"מ פעל בניגוד להיבט
האחריות האישית המטיל אחריות אישית על מקבל ההחלטה –במיקרה הזה רה"מ.
הסבר חזק לגבי למה המנהיגים שלנו פועלים יותר מידי פעמים,במשך יותר מידי שנים(כבר 60.. למדינה)
באופן נמהר לעיתים בא ממה שקרוי בחיים בכלל ובניהול בפרט- היא כאמור תופעת האלתור.
האלתור הישראלי הידוע בא מגורמים אותם מציינים חוקרים שונים ואביא את המרכזיים שבהם.
1.גורמים אישיים-יש אנשים ומנהיגים כמו דיין,שרון וכנראה אולמרט, המוכנים לקחת סיכונים או לחלופין לא מודעים לסיכונים שבפעילותם.
2.גורמים תרבותיים-בישראל באופן יחסי יש סובלנות רבה יותר לאלתורים מאשר במדינות כמו גרמניה,צרפת ברטניה.
3.גורמים סביבתיים-סביבת מרובת לחצים כמו מדינת ישראל עלולה לעודד מדיניות של אלתורים על חשבון תכנון.
4.דחיפות-ראייה של מצבים כדחופים,סכנה מיידית ואז חייבים לאלתר פיתרון.
5. חלופות קיימות-עד כמה ניתן לתכנן בנסיבות הנוכחיות,מה עדיף פעולה דחופה או מתוכננת,פעולה עכשיו או דחייה?
לגבי מלחמת לבנון השנייה,דומה שהיתה זו מלחמה שהתחילה ממבצע מאולתר (שהתגלגל והוכרז רק כמלחמה בסופו)ונבע מתחושת דחיפות ש"חייבים להגיב כאן ועכשיו" מבלי כנראה,לחשוב יותר מידי על
חלופות תגובה נוספות.
תרגיל החירום הלאומי כאמור,מלמד לכאורה, על ניסיון לתכנן על בסיס תרחיש עתידי כיצד אנו נפעל במידה ונתקיף ונותקף בחזרה או לחלופין נותקף ראשונים. אם אכן מדובר בלקח נלמד מהמלחמה,נקווה רק שאם נזדקק להערכות חירום זו,היא תיראה טוב יותר מאשר האופן בו נראו הגופים שהיו אמורים לשמור על העורף במלחמה האחרונה והאופן בו פוליטיקאים וקצינים בכירים קיבלו החלטות בפורומים מקצועיים ובשטח,תמונה שהציבור הישראלי אולי לא מינף להפגנות ברחוב אבל ספק אם ישכח אותה בעתיד.

 

אפריל - מאי 2008