למה סקרים, ומתי לא?!
רוב הציבור אינו מבין נכון מהם סקרים, המדיה נוטה להשתעשע בהם
פרופסור אבי דגני*
מחקרי דגימה ("סקרים") הם טכניקה מחקרית סטטיסטית בעלת חשיבות מרכזית לכלל עולם המדע. הם בסיס חיוני למחקר היישומי-כמותי בתחומים רבים – בעיקר בתחומי האדם, החברה, כלכלה, וכמובן פוליטיקה. לא יעלה על הדעת שחברת המידע במאה ה-21 ובה משטרים דמוקרטיים, המקדשים כערך עיקרי את זכות האזרח לדעת, תתנהל ללא מידע חברתי-פוליטי עדכני ואמין, העומד לרשות הציבור.
האם סקרים פוליטיים משפיעים? ודאי, כל מידע משפיע! אולם "משפיע" אין פירושו מזיק, אלא ההיפך מכך: מידע הוא הבסיס לקבלת החלטות נבונה! האם קיימות נסיבות, בסמוך מאוד לבחירות, שבהם נעדיף שלא יפורסמו תוצאות סקרים על העדפות הצבעה של הציבור? זוהי שאלה לגיטימית הנוגעת לקשר שבין היחס למידע לבין המנטאליות של האוכלוסייה וההתנהלות החברתית-פוליטית של הדמוקרטיה בכל חברה ומדינה, לטעמן! ובכל מקרה, ראוי שהסקרים יהיו אמינים.
מתי לא מדייקים הסקרים?
שני תנאים הכרחיים להשגת תוצאות אמינות בסקר: (א) שיש לסוקר דרך מבוקרת להגיע אל כל אוכלוסיית המטרה [נאמר, בטלפון אל כל המתפקדים בפריימריז], (ב) שהאוכלוסייה המרואיינת דוברת אמת. אולם גורמים נוספים עלולים לייצר תוצאות לא זהות בין סקרים זהים; ובעיקר: (1) קיומו של "טווח השגיאה הסטטיסטית", המעוגן בטבעו של כל מחקר המבוסס על דגימה, (2) רמת מיומנות שונה של החוקרים ("הסוקרים"), בעיקר בשקלול נתונים מסוימים, או בנקיטה ב"הנחות עבודה" שונות – לדוגמה, בטיפול ("פיצוח") בתשובות כמו "טרם החלטתי", "מסרב להשיב" וכו'. כל אלה יכולים לייצר הבדלים ושוני בין סוקרים – ממש כמו בין רופאים, כלכלנים, פסיכולוגים, או פרשנים פוליטיים: כולם מסיקים תדירות באופן שונה על סמך אותם נתונים עצמם! ולא נכחש – גם סוקרים טועים.
המסקנה: בחר לך את הסוקר היותר אמין בעיניך והקשב לו, כשם שבחרת עיתון והעדפת ערוץ טלוויזיה ותחנת רדיו, ופרשן כלכלי וכותב טורים.
'מהפך פוליטי' איננו טעות בסקרים
סקר הוא צילום מצב בזמן נתון – לא צפי לעתיד - ממש כמו בדיקת דם: על סמך שניהם אפשר רק לשער מה צפוי לקרות בעתיד. אסטרטגים פוליטיים –ממש כמו רופאים-- רק יפרשו ויציעו לכן, מה סביר לעשות בכל עת. ואילו מהפכים פוליטיים אכן קורים תדירות ביום הבוחר (כמו דלקת פתאומית...); וכאשר הם קורים, הם שמים לאל את הסקר של יום האתמול (כמו את בדיקת הדם הקודמת..). הדבר יתרחש, לדוגמה, כאשר מצביעים רבים מגיעים אל הקלפי מתוסכלים: "אין עבור מי להצביע", או "...הוא דווקא בסדר, אבל מושחת". או אז יקרה שצעירים שאיבדו כל אמון בכולם, וגם אחרים, יעניקו ברגע האחרון, ארבעה מנדטים לגמלאים דווקא – שאיש טרם הספיק לשנוא אותם. יתר על כן, כ - 10% - 15% מהמצביעים, לעיתים יותר, מקבלים, ככלל, החלטת הצבעה סופית רק מאחורי הפרגוד. בלילה שלפני יום הבחירות 2009 , 26% מהציבור טרם החליטו עבור מי יצביעו! אלה מיצרים פוטנציאל בלתי נדלה לתוצאות מפתיעות, המסתברות רק ביום שאחרי...
לא! לפריימריז הנושאים את שם הדמוקרטיה לשווא נימנע מביצוע סקרים, אם וכאשר מתחוור שאף אחד משני התנאים ההכרחיים להצלחת סקר (כמתואר לעיל) אינו מתקיים. כך קורה כאשר תהליך ה"התפקדות" עומד להביא אל הקלפי לא מתפקדים אידיאולוגיים ולא מעריצי מנהיג מסויים, אלא אחוז גבוהה --לעיתים רוב-- של "מצביעים שבויים", שגויסו כדי להצביע עבור מועמדים מסוימים על ידי "קבלני קולות". "מתפקדים" אלה מתודרכים לרוב כיצד להשיב, או לא להשיב, לסקרים; חלקם לא דובר עברית; תדירות אינו מבין מה רוצים מממנו ועבור מי ומה הוא מצביע. חלקם גויס, לא מרצון חופשי, בקבוצות במקומות עבודה; חלקם הניכר לא נגיש טלפונית – מבחינה טכנית או/ו ותרבותית (מתי ראיינת לאחרונה עלמה בדווית בת 18?). ועל כל אלה, קיים סיכוי קטן לשמוע דבר אמת בסקר מפי מגויס פוליטי, הנוטה, באופן טבעי, לחשוש ולהסתיר את הסכמתו המביכה "להתפקד" כך.
כתוצאה מכל זאת, כישורי השכנוע והלוגיסטיקה של "קבלן הקולות", ה"מגייס", "מתחזק" ו"מתפעל" את המגויסים, עד לקלפי, והאמצעים הכספיים העומדים לרשותו [לרשות המפעילים אותו], הם הקובעים, יותר מכל את תוצאות הבחירות – לא הליך דמוקרטי !
הכלים המדעיים שבידי הסוקר אינם מותאמים לטפל במצבים לא מדעיים כאלה, שמודיעין צבאי לוגיסטי יאה להם. קרי: ידיעה ספציפית – מי גייס כמה, ולטובת איזה מועמד. [כך ידע, קרוב לודאי, מופז...].
ערב בחירות אינו תוכנית "ריאליטי" לא סביר להפסיק את עבודת הסוקר שעה או יותר לפני תום ההצבעה, ובעיקר כאשר מידי בחירות, שעות הערב האחרונות הן שעות הצבעה ניכרת, ועל הסוקר להספיק לסקור ולערוך את חישוביו ואף להותיר זמן לאולפן הטלוויזיה להכין את שלו לקראת שידור. אין הכרח להכריז תוצאות דווקא בשעה 22:00 ולייצר "לילות ברווזים" לעם ישראל. אפשר פרסום תוצאות של בחירות גם שעה מאוחר יותר, ובצורה מכובדת – כאמור, אם וכאשר בכלל !
אפשר בלי סקרים בסמוך לבחירות, בתנאי... בתנאי שנאמין בעיקרון שאין להשפיע על הבוחר בימים האחרונים אלא באמצעות התעמולה הממלכתית המותרת למפלגות עצמן, ורק להן: "...להותיר את הבוחר לקראת רגע ההכרעה, עם עצמו ומצפונו בלבד." אפשר כך ובתנאי שבמקביל תיאסר באותם ימים, על פי חוק הבחירות שיתוקן, כל השפעה של יחידים ודעתם האישית על דעת הבוחר: כל העיתונאים ופרשנים פוליטיים, וכותבי טורים ומנחי תוכניות, ואחרים במדיה לסוגיה, ופוליטיקאים וגם "האדם ברחוב" – על כולם ייאסר על פי אותה חקיקה לכתוב ולשדר, באותם ימים, דברים אשר יכולים להטות את דעת הבוחר. שהרי לא יעלה על הדעת, שבמקום שסקרים אובייקטיביים ידווחו לציבור הרחב [גם אם בטווח שגיאה של 4% +] מה כלל הציבור חושב ומתכוון לעשות, מספר עשרות של 'מובילי דעה', שבידיהם שופרות המדיה וקולמוסיה, יוותרו עם היתר גורף בלעדי (מונופול!) להשפיע את דעתם האישית, הסובייקטיבית, על ציבור הבוחרים – בין אם בהערות (רציניות או סטיריות), בתחזיות, בהגיגים או בדברי פרשנות על הסיכויים של פלוני ואלמוני, שלא לדבר על השמעת דעות ספציפיות בעד ונגד אישים פוליטיים העומדים לבחירה או מפלגות.
וכדוגמה לאשר ראוי שייאסר: בבוקר הבחירות הכלליות 2009 , בסמוך לשעת פתיחת הקלפיות, התנהל באולפן טלוויזיה רב-צפייה בישראל, דיון בקרב ידוענים ופרשנים שתוצאתו חרצה דעה באשר לאי כשירותו של מועמד פלוני מרכזי – ראש מפלגה שעמדה לבחירה. כך לא מיטיבים עם הדמוקרטיה – גם לא בשם חופש הדעה או חופש העיתונות!
אם יחוקק איסור פרסום סקרים ב"תקופת הצינון" שתיקבע לפני הבחירות, יהיה צורך להחיל את האיסור על כל מדיה מכל סוג – כולל האינטרנט, כולל שלטי רחוב, שאינם אלה המותרים מטעם המפלגות.
ובעצם יש לאסור את עצם הביצוע של סקרים, שמא ידלפו. ואכן דלפו בבחירות 2009 תוצאות "סקרים פנימיים" של המפלגות, שהיו כמובן מידע מניפולטיבי שהופץ! האם חוקי לאסור את עצם הביצוע סקרים? האם אפשרי? האם באמת רצוי? האם הסוקרים הפכו אויבי הדמוקרטיה משום שאחדים מהם אחרו להבחין בכך שחלק מהפריימריז בישראל אינם חגיגה של הדמוקרטיה אלא ג'ונגל אנטי דמוקרטי? האם לא סביר ודחוף יותר לברא את הג'ונגל?!
• אבי דגני, פרופ' באוניברסיטת תל-אביב, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה. מומחה בשילוב התחומים, אסטרטגיה של מידע, מחקרי היתכנות כלכלית, שיווק ודעת קהל.