מאת הסוציולוג הפוליטי, ד"ר שלמה צדוק

תופעת פרידמן, שר שמייצג אג'נדה ברורה ומהפכנית, שלא עמדה למבחן הבוחרים, מהווה פגיעה בדמוקרטיה. בדיוק כמו התופעות שפרידמן נאבק נגדן

אקדים ואומר: ייתכן שהאג'נדה של פרידמן היא הנכונה. בנסיבות אחרות, ייתכן שהוא היה יכול להיות הלוחם הנכון בזמן הנכון, מול התהליך הזוחל של פגיעה בדמוקרטיה, על ידי האוליגרכיה המשפטית. ייתכן. אבל, וזה אבל גדול, תופעת פרידמן מפחידה, בדיוק כשם שתופעת זליכה מפחידה, בדיוק כשם שתופעת האוליגרכיה המשפטית מפחידה. המכנה המשותף לתופעות הללו הוא: התחזקותה של החונטה הבלתי נבחרת, תוך הפיכת ההליך הפוליטי עצמו לבלתי לגיטימי, ותוך הכרזה, רשמית ולא רשמית, כי הפוליטיקה והפוליטיקאים מושחתים.
הבה ונראה את העובדות.
מהלכיו של פרידמן הם ביטוי לאג'נדה מהפכנית. זו אג'נדה שמבקשת ליצור איזון חדש בין הנבחרים, הקרויים פוליטיקאים, לבין הממונים, הקרויים שופטים. אלא שהאג'נדה הזאת מעולם לא עמדה למבחן הציבור. ובעצם, גם לא למבחן של שום מפלגה. האם חברי מפלגת השלטון, קדימה, קיימו אי פעם דיון באג'נדה של פרידמן?

התשובה ידועה. פרידמן עצמו מעולם לא עמד למבחן הציבור. למעשה, מדובר בטכנוקרט. איש מקצוע. הוא לא היה איש פוליטי, לא עמד למבחן פוליטי, לא העמיד את משנתו לדיון מפלגתי ועל כן מעולם לא ניצח בקרבות המאפיינים את השלבים השונים בגיבוש מצע של מפלגה. כלומר, לפרידמן בעצם אין אלוהים פוליטיים: לא גוף בוחר פוליטי ולא מצע אידיאולוגי מחייב. ולכן, אין הוא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד.

וזה מתחיל להיות מסוכן. זה מסוכן גם כאשר בוחנים את שאלת הצבעותיו בסוגיות שונות, גדולות וקטנות כאחד, בממשלה. למשל, כיצד הוא יצביע בשאלת חלוקת ירושלים? כיצד יצביע בנושא כמו תקציב המדינה? כיצד יצביע בשאלות של יציאה למלחמה, או בשאלת המחיר שיש לשלם עבור פדיון שבויים? או בשאלת אכיפת חוק עבודה קבלנית?

והלא בשאלות אלו טמונה תפיסת עולם רחבה, כזו שאמורה לעמוד למבחן הציבור ולשיפוטו. אבל פרידמן, כאמור, אינו כבול לשום תפיסה כזו, ולמעשה הוא עלול לעשות את הישר בעיניו. הרי אחת מטענותיו הצודקות של פרידמן נגד האוליגרכיה המשפטית היא, שמדובר באנשים ממונים, שלא נבחרו על סמך השקפת עולם פוליטית, ולכן, הם אינם יכולים לנכס לעצמם סמכויות פוליטיות. אלא שזו בדיוק, אבל בדיוק, הבעיה עם פרידמן. גם הוא לא נבחר. גם הוא אימץ לעצמו אג'נדה שלא עמדה לבחירת הציבור. וגם הוא מנסה להכתיב אותה, בלי שום דין וחשבון לבוחרים. הוא צודק בכל טענותיו נגד השופטים. אלא שאת הטענות הללו, בדיוק אותן טענות, צריך להפנות נגדו.

מאת הסוציולוג הפוליטי, ד"ר שלמה צדוק -דעות מעריב.