נתן זהבי "מעריב"
השרים איבדו את הבושה
הם לא היו מחוסרי דיור, לא רעבים, לא מוכי גורל, לא מסכנים – הם מנוולים תאבי בצע וחסרי בושה
פעם, לפני הרבה שנים, כשעוד היתה קצת בושה בארץ הזו ובתקשורת הועלו חשדות נגד יושרם של אנשי ציבור, חלק מהם לא עמדו בזה והעדיפו לשים קץ לחייהם. זוכרים את השר אברהם עופר? או את מנכ"ל בנק הפועלים יעקב לוינסון?
באמצע שנות השבעים התפוצצה פה פרשת ענק של קבלת שוחד וטובות הנאה. גיבור הפרשה היה מנכ"ל קופת חולים כללית, אשר ידלין, שהיה מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל ומיועד לתפקיד שר האוצר.
ידלין נשלח לחמש שנים בבית הסוהר. בפוליטיקה הישראלית היתה רעידת אדמה נוראית, שמונה בסולם ריכטר. מפא"י ההיסטורית, שידלין היה מראשיה, עפה כעבור שנה מהשלטון.
33 שנה אחרי, מגיעה פרשת הירשזון. אנחנו לא מרגישים שום זעזוע. האדמה לא רועדת, במתקן המודד רעידות אדמה לא היתה שום תנועה הראוייה לתשומת לב.
הלילה קיבלתי מסרים. היה לי תיקשור. שמעתי את ישעיהו הנביא זועק בגרון ניחר "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמונים..". התעוררתי אחוז בעתה. קולו של הנביא הלם בראשי, פתחתי את היומן וראיתי שזה לא מקרי: גורלם של שני שרים שהיו פעם מכובדים ייחרץ בבית המשפט בגין העבירות עליהם דיבר ישעיהו הנביא הדגול.
לא הספיק להם
שלמה בניזרי היה שר הבריאות ושר העבודה והרווחה של מדינת ישראל. אברהם הירשזון היה יו"ר וועדת הכספים של הכנסת, שר בלי תיק, שר התיירות, שר התקשורת ובשיא הקריירה שר האוצר.
לשניהם היו משכורות מכובדות, לשכות מהודרות, רכב מפואר, נהג, שומרי ראש, עוזרים ודוברים וסגנים ויועצים ומה לא, אבל זה לא הספיק להם. הם שלחו ידם במעל, הם גנבו, שוחדו, רימו, ורק אלוהים
יודע מה עוד הם עשו ואנחנו לא יודעים.
הירשזון ובניזרי הם שניים מתוך קבוצה הולכת וגדלה של אנשי ציבור שהורשעו בבית המשפט בעבירות חמורות שיש עמם קלון כבד.
הם לא היו רעבים, לא מחוסרי דיור, לא מוכי גורל, לא מסכנים - הם היו מנוולים תאבי בצע חסרי מעצורים ובושה. אה, ובניזרי לא נעצר בגלל צבע עור, או ארץ מוצא, או השתייכות מפלגתית. גם הירשזון לא.
מצפה להם בפינה
תופעת מיניסטרים נהנתנים הגונבים כספי ציבור או מרשים לעצמם לקחת שוחד ולעבור עבירות מרמה היא תופעה שהופכת למיני-מגיפה בכל ארצות העולם. מה שהיה פעם נחלתם הכמעט בלעדית של מדינות אפריקה ודרום אמריקה עבר למערב הכביכול נאור.
השחיתות חוגגת, החיבור הבלתי נסבל בין הון לשלטון, ההתגפפות וההתחברות בין שליטים לאילי תקשורת ועתונאים בכירים, החגיגות בפנטהאוזים ובווילות יוקרתיות בהם נוטלים חלק בעלי השררה, בעלי ההון, שופטים, פרקליטים ומי שאמורים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה חצו את כל גבולות הטעם הטוב.
רבותיי, זוהי "שפעת החזירון העליון". המושג ששימש פעם לוגו בשבועון הלוחם 'העולם הזה', "ללא מורא וללא משוא פנים", נגוז. נעלם. התאדה.
בית המשפט יאמר היום את דברו בערעור השר בניזרי שנידון לשנה וחצי מאסר, ויקבע מה יהיה עונשו. לעשרות השרים וסגניהם ולמאה ועשרים חברי הכנסת כדאי לעשות סוויץ' במח ולהפנים שעליהם להיות סמל היושר וההגינות, ורצוי שתהיה להם גם קצת צניעות.
הם משרתי ציבור, ולא גנבים מהציבור. אם הם ימעלו, יתחמנו, ישוחדו יגנבו - המשפט העתיק "סוף גנב לתלייה" מצפה להם בפינה.