28.4.2008 מרדכי גילת ומיכל שבת/ ישראל היום


פרטים מביכים נוספים נחשפים היום בעיתון "ישראל היום" בפרשת הירשזון. על פי הפרסום, במהלך חקירתו במשטרה, התבקש שר האוצר לשעבר לספק הסברים לפתקאות ולדפי חשבון שנמצאו בתיקו האישי ב-2001. "תאמין לי", אמר הירשזון, "עד היום אני בקושי יודע לקרוא חשבונות בנק. אני אומר לך את האמת: אני לא יודע. אני לא נכנס לדפים האלה".


באמצע חקירתו של שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, כשהחבל היה כרוך כבר סביב צווארו, שלפו חוקריו תיק אישי שלו מ-2001, וביקשו הסברים לפתקאות ולדפי חשבון שהיו שמורים בו. הירשזון התפתל, טען שאינו "מעורה בכל" והצליח להוציא מהכלים את אנשי המשטרה.

"אתה לא מעורה?", שאל אחד החוקרים בחוסר אמון מופגן, "הרי יש פה חשבון בנק שאתה מקבל ורואה מה בדיוק קורה בבנק". הירשזון שתק כמה שניות, חיפש דרך מילוט והדהים את השואל: "תאמין לי", אמר, "עד היום אני בקושי יודע לקרוא חשבונות בנק... אני אומר לך את האמת: אני לא יודע... אני לא נכנס לדפים האלה".

"אבל זה החשבון האישי שלך", הזכיר לו החוקר, "אתה אפילו כותב 'אישי'". השר לשעבר השיב: "נכון, אני מקבל תשלום הביתה, כותב לעובד מסוים 'לתשלום', זורק את זה הלאה וזהו. זה נקרא מעורה? זה לא מעורה!".

הירשזון לגם כוס מים, עיין בהמחאות שונות שהוצגו לו ונשאל מאין היו לו כספים להחזרת הלוואות שונות שלקח. תשובתו: "ראיתם את החשבונות שלי ואמרתי לכם שמקור אחד היה הבן שלי, עופר, ומקור שני היה הדודה, כפי שאנחנו קוראים לה".

"אנחנו", ידעו כבר החוקרים, זה השר לשעבר הירשזון, החשוד בגניבת מיליונים מהסתדרות העובדים הלאומית ובנו עופר, 40, השקוע בחובות כבדים. על פי חשד המשטרה, אבא הירשזון גנב כספים גם למען הבן.

הדודה בסיפור היא עדה רוג'רי, 74, גיסתו של אברהם הירשזון (אחות אשתו המנוחה דינה), החשודה בעצמה בעבירות של הלבנת הון. מבחינת המשטרה היא היתה "המכבסה": היא זו שפתחה חשבון בבנק הפועלים ברח' יהודה המכבי בתל אביב; היא זו שהעניקה להירשזון יפויי כוח לפעול כרצונו בחשבון; היא זו שהתחפשה לבעלת השליטה בחשבון בעת שבעל הבית האמיתי היה הירשזון. היא זו שחיפתה ומחפה עליו, חושדת המשטרה, גם עכשיו.

הירשזון הכחיש את החשדות האלה, וכך עשתה גם הדודה עצמה, שעקרה לרומא מישראל בשנת 80' וחיה כיום בעיירה היפהפייה ויצ'נסה, ליד ונציה. היא הגיעה לארץ לפני כשנה למסירת עדות, הגנה בלהט על גרסאות השר לשעבר והסתבכה בסתירות קשות. כשהירשזון נופף בה בחקירותיו בכל פעם שלא היו לו הסברים לכספים שהתגלו בחשבונותיו - הוא ידע כנראה שיש לו על מי לסמוך. הדודה עדה שמרה לו אמונים.


החלום של כל משפחה


הדודה מאיטליה, לפחות על פי עדות הירשזון, היא החלום המתוק של כל משפחה: אישה עשירה, טובת לב, נדיבה באופן מופלג - מלאכית שליבה נקרע ממש לעזור לעניים מרודים מסוגו של אברהם הירשזון.

היא לא יכולה היתה לראות את ח"כ הירשזון במצוקתו הכלכלית ולכן נטלה מחשבונה פעם אחר פעם אלפי דולרים, טסה איתם לישראל, הבריחה את הכסף לארץ ואמרה לגיסה מבית המחוקקים: זה שלך. תעשה עם הכסף מה שאתה רוצה. אני רוצה שיהיה לך טוב. אני מאוד אוהבת את המשפחה.

לשר האוצר דאז היו רק מילים טובות לומר על הדודה החמה, האוהבת, התומכת. "תראו", אמר, "כל המשפחה של אשתי עזרה לי מהיום הראשון של הנישואים. כשעדה רוג'רי והאחים האחרים שלה היו בחו"ל, אנחנו התמסרנו כאן לבדנו לטיפול באמא שלהם ולאחר מכן באשתי כשחלתה. בעיניי, בני המשפחה של אשתי הם נושא להערצה. קיבלנו מהם כל הזמן עזרה: בהתחלה קיבלה אשתי - כשעוד היתה בחיים - סכומי כסף לא קטנים, וגם האחים שלה תמכו בנו לפעמים".

הירשזון יצר לרגע רושם שהוא מנסה להרחיב את מעגל המקורות הכספיים שלו, אבל מהר מאוד חזר להישען על הדודה עדה לבדה. הוא תיאר אותה כבנקומט האישי שלו, והחוקרים ביקשו להבין אם בעקבות קשריו עם הדודה הוא פתח חשבון בנק בחו"ל. תשובתו הפתיעה אותם: "אני לא זוכר שיש לי חשבון בחו"ל", אמר, "אין לי זיכרון כזה".

שר האוצר אינו זוכר אם אי פעם פתח חשבון בחו"ל? החוקרים תמהו על התשובה שלו ועברו לשאלה הבאה: מה היתה המשכורת שלך בכנסת החל משנת 2000?

הירשזון: "אני לא זוכר".

"בערך, בערך", דחקה בו פקד נטע לידור, "כמה השתכרת כחבר כנסת?"

הירשזון בשלו: "גם עכשיו אני לא זוכר".

החוקרים ביקשו להבין למה אדם עם משכורת נאה בכנסת ותמיכה כספית של הדודה עדה, נזקק עדיין לתמיכת בנו עופר. הם קיבלו את התשובה הבאה: "ככה חיינו. ככה ניהלנו את החיים שלנו. אני אמרתי שעופר עשה את זה באהבה גדולה. אנחנו משפחה שנורא קשורה אחד לשני - נורא, נורא, נורא. לכן, כדי שאוכל לחיות בצורה נורמלית ולגדל את הילדים, המשפחה עזרה לי במה שצריך. מה פסול בזה?"

"בכל זאת", העז אחד החוקרים לקלקל לנחקר את סיפור האהבה המשפחתי, "אדוני לא חי מעבר ליכולת שלו?"

הירשזון לא הבין מה רוצה מחייו החוקר הזה. "כל זמן שאני מקבל מבני המשפחה", אמר, "זה לא מעבר ליכולת שלי". אף מילה על החשד שערימות הכסף שהובאו לביתו במעטפות הושגו בגניבה, על ארוחות במסעדות פאר באלפי שקלים ועל הטיולים בעולם על חשבון הברון. אף מילה על משיכת רבבות שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית לכיסוי הוצאותיו הפרטיות. הגיס של דודה עדה ברח מתעלות הביוב.


חפצי זהב וחלפנות כספים


שלושה בקבוקי מים הספיק שר האוצר דאז לשתות לפני שהתבקש להשיב על השאלה הכל כך מתבקשת: מאין יש בכלל לדודה עדה קרוב ל-2 מיליון שקל לתמוך בגיסה? איך הפכה לאישה עשירה שברשותה באר כסף ללא תחתית? איזה רכוש יש לה, ובמה היא עוסקת בשנים האחרונות?

כאן התחיל הסיפור להסתבך. הדודה עדה, מתברר מעדות הנזקק הירשזון, היא אישה בת מזל: היו לה בחו"ל קרובי משפחה חמים ואוהבים, והם השאירו לה אחרי מותם כספים או רכוש יקר ערך.

האיש הרחום והחנון הראשון היה אחיה מוריס, שלטענת הירשזון נפטר ב-89' והוריש לה חנות למכירת חפצי זהב ולחלפנות כספים: "הוא היה אדם עשיר, החזיק הרבה כספים במזומן ונתן לה במשך החיים הרבה כסף. גם אחרי מותו נשאר לה ממנו כסף. חוץ מזה היה לה גם את הדוד של בעלה, שחי במונקו, ואחרי מותו הורישה לה אלמנתו רכוש רב. עכשיו עדה היא אישה מבוגרת, שכבר לא עושה עסקים, אבל הבת שלה כן עושה".

איזה עסקים, למשל?

"לא יודע, אבל היא עושה כל מיני עסקים ויש לי איתה קשר טוב. אנחנו הרי משפחה".

גם הבת העבירה אליך כספים?

הירשזון לא מתבלבל. "תראו", הוא אומר, "זה אותו הדבר. הן באו אלי בדרך כלל ביחד. פעם זו הביאה ופעם השנייה הביאה. בשבילי הן גוף אחד. זו אותה משפחה".

החוקרים רשמו לפניהם את שמות הנדבנים, ביקשו לדעת אם הירשזון קיבל כספים גם כשבעלה של עדה היה בחיים, ונענו בשלילה. "הכל קיבלתי ישירות מעדה", אמר הזוכה המאושר בלוטו האיטלקי, "הכל קיבלתי ממנה".

התשובה לא סיפקה את אנשי היחידה הארצית לחקירות כלכליות, בראשות תנ"צ יואב סגלוביץ', שעשו בתיק הזה עבודה יסודית ורצינית. "מתי סגרת עם עדה רוג'רי שתקבל ממנה סיוע כספי", הם שאלו, "היכן זה היה, איך נוצרה הסיטואציה שאתה אמור לקבל כספים מהדודה הזאת?"

הירשזון: "תראו, לא היתה איזו ישיבה רשמית שבה הוחלט שהיא צריכה להביא. עדה עזבה את משפחתה וליוותה אותי פה כשאשתי חלתה והיתה כמה שנים בתוך המחלה. אשתי נפטרה ב-94', אבל היא התחילה לתת יותר כשאחיה נפטר. היא היתה מביאה לנו כל פעם ביד".

מה היא הביאה ביד?

"אלפי דולרים. היה מקרה שהביאה 11 אלף דולר, ואני לא מוכן לערוב שבשנת 99' או 2000 היא לא הביאה יותר. מה שאני רוצה להראות כאן זה את ההתנהלות. בכל פעם שהיא הגיעה לארץ היא היתה מביאה איתה את זה כמתנה למשפחה. בדרך כלל אני הייתי זה שמקבל את הכסף".

ומה עשית עם אלפי הדולרים?

"חלק שימשו תשלום לעוזרת וחלק היו לקיום היומיומי. יכול להיות שגם הייתי מכניס לחשבונות הבנק, אבל אני לא זוכר".

יש תיעוד לאותם מזומנים שקיבלת ביד מעדה?

"מה פתאום. אם הייתי יודע שיום אחד אגיע לכאן, הייתי דואג לתיעוד".


השר לא מכיר את החוק


הירשזון שמר על קור רוח גם בשלב הזה, והחוקרים, שלא האמינו לאף מילה שלו, שאלו אותו אם הדודה מאיטליה הצהירה בכניסה לארץ על הכסף שהיא הביאה לו. "אני חושב שלא", אמר מי שהיה בזמן גביית העדות שר האוצר של ישראל ועכשיו חש צורך להגן עליה ועל עצמו: "אם עדה ובתה הגיעו יחד לארץ, אז לא היו סכומים גדולים שצריך להצהיר עליהם - אבל אני לא מכיר את החוק... בארה"ב כשאתה מעביר מעל 10,000 דולר, אתה צריך להצהיר".

חוקר: "אדוני, כך זה גם בישראל".

הרמז שקיבל הירשזון מקצין המשטרה היה ברור: אם עדת ההגנה מטעמו עסקה בהברחת כספים ובהלבנתם, היא עלולה להסתבך בפלילים. השר הבין זאת - ודאי כמי שבעצמו נתפס בשעתו בווארשה, מנסה להבריח במזוודה מאות אלפי דולרים.

הירשזון ניסה לתקן את הרושם הקשה: "תראה, עדה באה לארץ ארבע פעמים בשנה, לא פעם אחת, והיא לא הביאה את זה בפעם אחת. היתה גם הבת שלה וזה התנהל בתום לב בתוך המשפחה. בתום לב נותנים לעובדות החיים ללכת".

האמירות האלה רק הגבירו את החשדות נגד הירשזון, והוא נשאל אם קיבל מהדודה כספים גם בדרכים אחרות. תשובתו, כמה מפתיע: "אני לא זוכר, יכול להיות, באמת שאני לא זוכר".

אחד מחוקריו איבד בשלב הזה את סבלנותו: "תראה, לא יכול להיות דבר כזה של 'אני לא זוכר אם קיבלתי כספים ממנה בדרכים אחרות'".

הירשזון: "אני לא זוכר, אבל תן לי לחשוב, אולי אזכר". הירשזון לא נזכר, היתה שתיקה בת כמה שניות, והוא שבר אותה כשהחל לתאר את ההסכם הבלתי כתוב בינו לבין הדודה הנדיבה. לדבריו, היא פתחה את החשבון שלה בבנק הפועלים לפני כמה שנים וסוכם ביניהם שהוא, הירשזון, ימשוך ממנו כספים כמה שהוא צריך. "אחר כך", גרסת שר האוצר, "אנחנו נתחשבן".

זו הלוואה או מתנה?

הירשזון: "זה כסף שצריך להחזיר. אין ספק בכך".

חוקר: "כשאמרת 'סיכמנו מראש', למה התכוונת?"

"היא אמרה לי: אתה זקוק לכסף, אני רואה שעופר במצב קשה, אני רוצה לעזור. אפתח חשבון, אפקיד כסף, תמשוך כמה שאתה צריך. תשאיר כמה שאתה רוצה".

החוקרים חייכו לעצמם. בעוד הירשזון מספר להם שהחשבון נפתח ב-2004 ושהדבר נעשה על רקע החובות הכבדים שבהם שקע בנו, התברר להם שהוא נפתח כבר ב-90', כשעופר הירשזון לא היה עדיין איש עסקים, לא היה במצוקה כלכלית, ולאביו לא היה עדיין ייפוי כוח בחשבון של הדודה. הוא השתלט על החשבון המת הזה רק לקראת סוף שנות ה-90' - לגמרי במקרה בתקופה בה החלו, על פי חשד המשטרה, הגניבות הגדולות.

או אז נראו פתאום בחשבון תנועות כספיות, הפקדות, העברות ומשיכות, כשהדודה היא זו שמפקידה את עיקר הכספים החשודים כגנובים. הירשזון התבקש להתייחס אליהם, סבל כדרכו מבעיות זיכרון, ונשאל במפורש: מי ניהל את החשבון של עדה בתל אביב? תשובתו: "אני הייתי מיופה הכוח".

כלומר, אתה זה שניהלת את החשבון בארץ?

"גם אני וגם עדה, כשהיא באה לכאן".

האם היו אנשים נוספים מלבדו ומלבד הדודה עדה, שניהלו את החשבון, נשאל השר, והשיב: "לא, רק שנינו". כשביקשו אנשי המשטרה לדעת אם אנשים נוספים ידעו על העברות הכספים מאיטליה, או שהיו מעורבים בהן, מילמל: "אולי עופר ידע. אני חושב שעופר ידע".


לא באתי מוכן לחקירה


האווירה בחדר היתה רגועה, כששר האוצר מקפיד להודות לחוקריו על היחס ההוגן שהוא מקבל מהם. היו רגעים בחקירה שהזכירו בכלל מפגש של סחבקים ותיקים, אבל היו גם רגעים מתוחים, לא נעימים, שבהם נשאל שר האוצר שאלות קשות. לא עשו לו הנחות.

אחת השאלות האלה עסקה באפשרות שהוא שימש בכלל "מכבסה" לכספים שהושגו בחו"ל בעבירות על החוק. הירשזון דחה את החשד הזה על הסף. לדודה יש עורכי דין המלווים את פעולותיה, אמר, והעביר מסר ברור: היה מי ששמר עליה. החוקרים חייכו, כי אחד משומרי הסף האלה היה עו"ד ברוך אדלר - במקרה חברו ופרקליטו הפרטי של הירשזון.

מארחיו של הירשזון דהרו בנסיבות האלה קדימה, כשהם מתמקדים בחשבון של הדודה בישראל. הם הוכיחו לו שהחשבון נפתח בבנק הפועלים באוקטובר 90' ולא ב-2004 כטענתו, והציגו לו את טבלת תנועת הכספים מיוני 99' ועד דצמבר 2006: קרוב ל-1.8 מיליון שקל נמשכו בשנים הללו מחשבון הדודה לטובת חשבונו של הירשזון בבנק יהב.

הם דחקו אותו לפינה: "זה שוב לא מסתדר עם מה שאמרת בחקירה הקודמת. טענת שבאמצע 2004, כשהיו הקשיים של בנך עופר, התחילו משיכות הכספים מהחשבון של עדה".

להירשזון היתה תשובה מעניינת: "כשהזמנתם אותי לחקירה הקודמת, לא באתי מוכן. הצגתם בפני קבוצת חשבונות בנק וניסיתי לענות כמיטב יכולתי. גם עכשיו אני חושב שהתשובות בבסיסן הן נכונות".

האם נסעת לחו"ל ונתת לדודה כספים?

הירשזון נעלב מהשאלה: "מה שאתם אומרים זה שהיתה איזו עסקה סיבובית ואני אומר לכם בכל הכבוד: לא היו דברים מעולם. לא לקחתי כסף מהארץ, לא הבאתי לעדה, לא עשיתי איתה איזו ספקולציה. הכל היה נטו נקי".

הירשזון טען שהוא מדבר בכנות וספג מיד שאלה נוספת: "לפי ההתנהלות החשבונאית אתה מושך כסף מהחשבון של הדודה שש שנים. מתי בדיוק, לשיטתך ולשיטתה, אתה אמור להחזיר את הכסף? בעוד עשר שנים? מתי יהיה לזה סוף?"

הירשזון דיבר בלחש. "לא קבענו תאריך", אמר, "אבל במערכת היחסים הזאת הדבר ברור: כשישתפר מצבו של עופר. מצבו, ברוך השם, הולך ומשתפר. זה לא יהיה רחוק".