התנועה לאיכות השלטון עתרה היום (ב') לבג"ץ בדרישה כי יחייב את היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, לפרסם את חוות הדעת החלוקה של פרקליט המדינה, שי ניצן, בתיקי 1000 ו-2000 כפי שמתחייב מההלכה הפסוקה. "מסירת המלצת היועמ"ש בהיעדר הנימוקים מעוררת סימני שאלה רבים. הימנעותו מלפרסם את חוות דעתו של פרקליט המדינה מהווה פגיעה בזכות החוקתית לבחור, שעה שהוא מסתיר מהציבור מידע החיוני לו לשם קבלת החלטה מושכלת בבחירות הקרובות"
הרקע לעתירה: לפני מספר חודשים פרסם היועמ"ש את כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו, על בסיסו החליט להעמידו לדין בכפוף לשימוע, בתיקי 1000, 2000 ו-4000. יחד עם כתב החשדות, פרסם היועמ"ש את החלטתו המנומקת ובמסגרתה ציין כי בתיקי 1000 ו-2000 נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין פרקליט המדינה וגורמים נוספים בפרקליטות בדבר העבירות בגינן יש להעמיד את רה"מ לדין, בכפוף לשימוע. על אף שציין את קיומם של חילוקי דעות אלו, בחר היועמ"ש שלא להביא בפני הציבור את נימוקיו של פרקליט המדינה ושל יתר גורמי הפרקליטות – למרות קיומה של הלכה ברורה ומושרשת המחייבת את פרסומם של נימוקים אלו – הלכה שגם קודמיו בתפקיד פעלו לפיה.
מתוך העתירה: לא ברור כיצד אמור הציבור להכיר את עמדות פרקליט המדינה כשאינן מפורטות ומנומקות. מסירת המלצת היועץ בהיעדר הנימוקים להחלטה דווקא מעוררת סימני שאלה רבים שכן אין ביכולתו של הציבור להבין מדוע החליט היועמ"ש לדחות את המלצות פרקליט המדינה שבחן את התיק לפני ולפנים עוד בטרם העביר אותו לידי היועמ"ש. הפרה זו של היועמ"ש את החובה החלה עליו, והימנעותו מפרסום חוות דעתו ונימוקיו של פרקליט המדינה אינה סבירה באופן קיצוני ואף עולה לכדי פעולה בחוסר סמכות. מדובר בפגיעה חמורה בזכות הציבור לדעת, פגיעה המתעצמת שעה שאנו נמצאים בתקופת בחירות בה מעמיד עצמו רה"מ לבחירות הציבור.
יותר מכך, הימנעותו של היועמ"ש מלפרסם את חוות דעתו של פרקליט המדינה מהווה פגיעה בזכות החוקתית לבחור, שעה שהוא מסתיר מהציבור מידע החיוני לו לשם קבלת החלטה מושכלת בבחירות הקרובות. מידע הקשור בעבירות אותן ביצע לכאורה רה"מ במסגרת תפקידו, בוודאי מצוי בקטגוריית זכות הציבור לדעת בשל מעמדו הציבורי ובשל הזיקה שבין מידע מסוג זה לבין הביקורת הציבורית על תפקודו. חוות הדעת של פרקליט המדינה הנוגעת לעבירות מתחום טוהר המידות אותן ביצע לכאורה רה"מ מעוררת עניין ציבורי רב וקשורה בקשר ישיר בתפקודו של במסגרת תפקידו הציבורי.
הפגיעה היא משולשת. ראשית, נפגע אמון הציבור ביועמ"ש שבוחר להסתיר מידע. שנית, נפגע אמון הציבור ברה"מ כשמתפרסם ברבים שלדעתו של פרקליט המדינה היה מקום להעמיד את רה"מ לדין בגין ביצוע עבירות שוחד, ומבלי שלציבור ניתנים הכלים לבחון עמדה זו. לבסוף, נפגע אמון הציבור בפרקליט המדינה, כשמתפרסמת עמדתו בעניין אך לא ניתן להתחקות אחר האדנים עליהם מבוססת עמדה זו. על מנת למנוע פגיעה משולשת זו, יש להורות ליועמ"ש לפרסם את חוות דעתו המלאה של פרקליט המדינה, כך שיוכל הציבור לקבל את המידע המלא בסוגיה.
