זמן קצר אחרי שמבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן, נכנס לתפקידו החלו להתפרסם הכוונות שלו לבצע שינויים רבים בעבודת המשרד, שנראה שהולכים לכיוון מאוד לא נכון שעלול לפגוע במאבק בשחיתות.
העניין הראשון הוא כוונתו של המבקר לסגור את האגף המתמקד במאבק בשחיתות ("האגף לתפקידים מיוחדים") וכן לבטל את תפקיד היועץ למלחמה בשחיתות. מדובר בהחלטה שעלולה להביא לפגיעה של ממש במאבק בשחיתות ושמעבירה גם מסר מאוד לא נכון לציבור ולנבחריו: שדווקא מי שאמון על השמירה על טוהר המידות – נראה שעושה כדי לצמצם אותו, ולא להחריף אותו. ההחלטה תמוהה במיוחד לאור ריבוי פרשות השחיתות בשנים האחרונות, שבחלקן מעורבים עובדי ונבחרי ציבור, זוטרים ובכירים.
לעמדתנו בתנועה לאיכות השלטון, החלטתו של המבקר לסגור את האגף המתמקד במאבק בשחיתות מבלי להעביר את האחריות לאגף אחר, נוגדת את חוק היסוד: מבקר המדינה – בו כתוב במפורש שאחד התפקידים העיקריים של המבקר הוא לבחון את טוהר המידות של גופי השלטון.
אל ההחלטה הזאת מצטרפת, לפי הפרסומים, גם כוונתו של אנגלמן לתת למבוקרים להשפיע על נושאי ויעדי הביקורת. כלומר, הגופים שאותם צריך לבקר, יהיו אלה שינתבו את מבטו של המבקר וישפיעו על החלטתו על מה לבקר אותם. מדובר ברעיון שהוא מנוגד לחלוטין לכל המהות של ביקורת חיצונית – ועלול לרוקן אותה מכל תוכן.
החלטה נוספת שפורסם שבכוונתו של המבקר לבצע היא החלת ביקורת רטרואקטיבית בלבד, בלי ביקורת בזמן אמת. גם כאן מדובר בשינוי שמשמעותו עלולה להיות דרמטית למאבק בשחיתות – שהרי חשוב ביותר לעצור מקרי שחיתות בזמן שהם קורים – ולמנוע מאלה שנוהגים בשחיתות להמשיך בכך. אם כל הביקורת תהיה רק בדיעבד – התפקיד הקריטי והחשוב הזה של עבודת מבקר המדינה יעוקר לחלוטין.
לכל אלה מצטרפת גם סאגת ועדת ההיתרים. ראש הממשלה לווה 300 אלף דולר מבן דודו, נתן מיליקובסקי, בלי אישור הוועדה למתן היתרים – והוועדה, בגיבוי חוות דעת מהיועמ"ש, החליטה שראש הממשלה צריך להחזיר את הכסף, שכן בלי אישור ההלוואה היא לא חוקית. אולם על פי פרסומים, המבקר החדש כעס על הוועדה שביצעה את תפקידה וביקשה מראש הממשלה להחזיר את הכספים, ובהמשך – מחצית מחברי הוועדה התפטרו והשאר סיימו את תפקידם. מהר מאוד מינה המבקר החדש חברים חדשים לוועדה – שעל-פי פרסומים רובם כלל לא מגיעים מהתחום המשפטי, ולחלקם אף יש שיוך מפלגתי מובהק. קשה שלא לחשוש שמטרת החלפת חברי הוועדה – היא לעזור לראש הממשלה לחמוק מהשבת הכספים שקיבל ללא אישור.
בנוסף, לאחרונה פורסם שמבקר המדינה מסרב לפרסם מספר דו"חות ביקורת – שהוכנו בתקופת מבקר המדינה הקודם, ושהכנתם כבר הושלמה (או קרוב לכך). על-פי הפרסומים אנגלמן דוחה את פרסום הדו"חות במספר חודשים (והאמת – קשה שלא לחשוש שגם אז הוא ימצא סיבה לא לפרסמם). בהמשך פורסם שאנגלמן מסרב לפרסם גם דו"ח ביקורת מיוחד, עליו חתם מבקר המדינה הקודם, שכולל על פי הפרסומים ממצאים חמורים מאד על התערבות פוליטית בעצמאות גופי הרגולציה בתקשורת, ובהם מועצת הכבלים והלווין והרשות השנייה. אנחנו הגשנו עתירה לבג"צ בדרישה שאנגלמן יפרסם את כל הדו"חות. ההחלטה של אנגלמן מפרה מדיניות ארוכת שנים לפיה אין לדחות פרסום דו"חות מבקר, בוודאי שלא משיקולים פוליטיים כמו קיומן של בחירות. בנוסף, עפ"י החוק הסמכות בנוגע לדו"חות שהמבקר הקודם כבר חתם עליהם נמצאת אצל המבקר הקודם – ואין בסמכותו של המבקר הנוכחי למנוע את הגשת ופרסום דו"ח שכזה.
נראה שפעם אחר פעם מקבל מבקר המדינה החדש החלטות שפוגעות באמון הציבור ובמאבק בשחיתות – וזאת בניגוד מוחלט למטרה שלשמה קיים תפקיד מבקר המדינה. אנחנו בתנועה לאיכות השלטון פתחנו במאבק ציבורי בכל ההחלטות הנ"ל – מאבק אליו הצטרפו אלפי אזרחים.
